קבלו סיפור קטן-גדול, שימחיש לכם עד כמה המערכת הבירוקרטית בישראל יכולה להטריף אנשים, גם אם קוראים להם ריאן ויליפוטו או ריקי קרמייקל. נקודה למחשבה

תשמעו סיפור.

כששמעתי שתקנות המיסוי הוחמרו וכדי שאוכל לרכוש אופנוע מוטוקרוס ברישוי אפור אצטרך להירשם גם במכס, להוכיח שרכבתי במסלול בוינגייט לפחות ארבע פעמים בשנה (על מנת שיכירו בי כרוכב תחרותי מקצועי שלא משתמש באופנוע כתחביב,כמקובל בכל העולם) רתחתי.

כשנודע לי שכאשר ארצה למכור את האופנוע אצטרך להעביר בעלות גם במכס וגם ברשות לנהיגה ספורטיבית, לאחר שגם הקונה וגם אני החתמנו עורך דין ולאחר שעשינו וידוא שיש לנו רישיון נהיגה ספורטיבית בתוקף (אחרת אצטרך לשלם על האופנוע את המס המלא,שהוא 80% מערך האופנוע), החלטתי שאני מוציא את כל התסכול ואת כל העצבים שלי בכתבה מאשימה הכוללת גם קללות ויריקות לכל עבר. אבל כבר לפני שהתחלתי, הבנתי שזה לא יעזור לספורט המוטורי, אז החלטתי שאני עוזב את הארץ ועובר למדינה שבה מתייחסים לספורט המוטורי כמו אל כל ספורט אחר.

ארזתי את כל חפציי ורכשתי כרטיס טיסה לספרד. בדרך לשדה קיבלתי טלפון מבלאק וורטון (חבר אמריקאי שנחשב לאחד מרוכבי המוטוקרוס והסופרקרוס הטובים בארה"ב, שהחליט, משום מה, להקדיש מזמנו על מנת לעזור למוטוקרוס הישראלי, ביקר בארץ מספר פעמים ונמצא איתי בקשר טלפוני יום יומי).

"ווטס אפ בלאק" שאלתי

"סבבה" השיב לי בלאק במבטא טקסני "אני צריך את עזרתך בקשר לאירוח שלושה חברים שלי שרוצים לבלות את החורף אצלכם בישראל ואולי גם להתחרות במרוצי המוטוקרוס שלכם"

"מצטער,תפסת אותי בדרך לשדה התעופה. אני עף מישראל לתמיד. נמאס לי להיחשב כעבריין בכל פעם שאני רוצה לרכוב מוטוקרוס לא במסלול בוינגייט", אמרתי. "אני מבין אותך, אבל עכשיו יש סיכוי לשנות את זה. שלושת החברים שלי יוכלו לעזור מאוד לספורט המוטורי בישראל. אתה בטוח מכיר אותם, ריקי קרמייקל, ראיין וילפוטו וג'יימס סטיוארט".

"לא מאמין לך!" שאגתי "שלושתם בדרך לישראל?"
"כן" השיב בלאק בנחת "מחר הם נוחתים בבן גוריון, וחשבתי שתוכל לארח אותם ולעזור להם להשתלב ולהכיר להם את הנפשות הפועלות"
"כמובן,בטח,שור,ברור!" הסכמתי מיד.
הרי זה כמו לאפשר לאוהד כדורגל לארח את מסי ואת רונאלדו יחד. איזה כבוד!

"ריקי! באבה!" צרחתי כשראיתי אותם יוצאים עם העגלות בטרמינל 3 "קאם היר, אני כאן"
שלושתם חייכו בביישנות כשליוויתי אותם החוצה.

ריקי קרמייקל וג'יימס (באבה)סטיוארט, ליקקו את האצבעות כשסיימו את החומוס של אבו חסן בטירה ורק וילפוטו לא הבין ממה הם מתלהבים וביקש שאקח אותו לסניף מקדונלד'ס הקרוב. בלילה שוחחנו על ההגבלות ועל האיסורים שחלים על כל ספורטאי מוטורי בישראל ולשלושתם זה ניראה פתיר: "זה לא יתכן שכך זה עובד אצלכם", הפטיר באבה בעיניים עייפות, "אני בטוח שכשניפגש עם היושב ראש של הפדריישן שלכם הוא יבין שצריך לשנות את הגישה הבסיסית ולאפשר ספורט מוטורי חופשי כמו אצלנו"

"סבבה" אמרתי ולרגע האמנתי שזה יקרה. הם הרי אלופים בינלאומיים ומפורסמים בכל העולם,אז יתכן שכשזה יגיע מהם,מישהו יקשיב ומשהו יזוז "מחר ניפגש עם יוסי ניסן,ראש הרשות לנהיגה ספורטיבית".

אולי בפעם אחרת

למחרת נסענו לתל אביב למשרדי ה"רשות". לא תאמנו פגישה כי אי אפשר היה להשיג אותם בטלפון, אז פשוט הגענו. הנחתי שלכבוד האורחים הנכבדים יוסי ניסן יפנה לנו זמן ויארח אותנו. צדקתי. מר ניסן הסכים להיפגש אתנו בחדרו, למרות שהייתה לי הרגשה שהוא לא כל כך מזהה את האורחים, כיוון שלא הורגשה כל התרגשות או התלהבות כל שהיא ממנו.

כהקדמה לשיחה הסברתי למר ניסן מי הנוכחים ולא הפסקתי לתאר בהתלהבות את כל הישגיהם במוטוקרוס ובסופרקרוס בארה"ב ובעולם.יוסי הניד בראשו בחוסר עניין כאילו חושב לעצמו 'מה הוא מספר לי סיפורים, אלה בכלל מסוגלים לרכוב מוטוקרוס? הג'ינג'י הנמוך והשמן, הג'ינג'י השני שנראה כמו ילד כאפות והנמוך שמשחק אותה דוגמן? על מי אתה עובד?'
"טוב,בסדר. על מה רציתם לדבר איתי?"

ריקי ובאבה ניצלו את ההזדמנות לדבר והחלו להסביר למר ניסן מה דעתם על חוק הנהיגה הספורטיבי ועד כמה ההגבלות והתקנות פוגעות בספורטאים והוסיפו שלדעתם רק שינוי קיצוני יכול להבריא את הגויה המסריחה שנקראת בישראל ספורט מוטורי. ככל שהסברם התארך, כך חוסר סבלנותם התקצר. ריקי האדים כשקצף גולש מפיו על חולצתו ובאבה סטיוארט ירה מזווית פיו קללות בסיום כל משפט שני.

רק וילפוטו שתק וחייך בביישנות.

מר ניסן, המנומס, הקשיב בחוסר עניין גלוי, פיהק והנהן בראשו בהבנה.'מאיפה צצו לי שלושת הליצנים האלה ומה הם רוצים ממני?' חשב
"רגע! יש לכם בכלל רישיון לנהיגה ספורטיבית? כי בלי זה לא תוכלו לרכוב בישראל, הזדקף יוסי ניסן בכיסאו בסיפוק.
"מה זה?" שאל ריקי
"זה הדבר הכי חשוב לנהג מרוצים ולרוכב מרוצים. בלי זה אתה יכול רק לשחק כדורגל או כדורסל", חייך יוסי.
"אז תן לנו רישיון ונוכל לרכוב" הציע באבה.

"נדמה לכם! רק מי שעבר קורס לנהיגה ספורטיבית יכול לקבל רישיון"
"ווט דה פאק!" התפרץ באבה "הו דו יו טינק יו אר? אני, ג'יימס באבה סטיוארט, צריך לעשות פאקינג קורס לנהיגת מרוצים כדי לרכוב בישראל?"
"נכון" התמוגג יוסי "ואם לא תעברו את המבחן שעימאד יבחן אתכם, לא תקבלו רישיון".
"מי זה העימאד הזה? ועל איזה פאקינג מבחן אתה מדבר?"

"עימאד הוא המלך של הרשות. בלעדיו לא זז כלום! הוא מחליט אם להוציא לך רישיון, הוא מחליט מתי להוציא לך רישיון והוא מחליט אם לאשר את המסלולים למרוצים.הוא הבוס האמיתי ברשות!".

אם ככה, אז אנחנו לא נתחרה במרוצים. אנחנו נקנה אופנועי מוטוקרוס ונתאמן במסלולים שיש בישראל" סיכם ריקי. או חשב שסיכם."הצחקתם אותי", השיב יוסי בשובבות: "בלי רישיון לנהיגה ספורטיבית אף אחד לא יכול לקנות אופנוע מוטוקרוס. זה החוק בישראל, וחוץ מזה גם אם השגתם אופנועים, אסור לכם לרכוב בשום מקום חוץ מאשר במסלול היחידי החוקי בישראל שנמצא בווינגייט ובלי רישיון לא תוכלו להיכנס למסלול. הבנתם!"
"תירגע, ריקי, תירגע" מלמל קרמייקל לעצמו והחל לנשום לאט נשימות ארוכות.

באבה טופף עם אצבעותיו בעצבנות על השולחן ונדנד את רגלו הימנית במהירות מצד לצד.
רק וילפוטו שתק ונדמה היה שהוא לא שייך למהומה.
"אז אתה רוצה להגיד לי שאין מסלולי מוטוקרס בישראל חוץ מזה שבוינגייט?" שאל ריקי "אז איפה כולם רוכבים?"
"מי שלא רוכב בוינגייט הוא עבריין פלילי ואם הוא נתפס אז צפוי לו עונש של שנה וחצי מאסר לפחות", הסביר יוסי בשלווה
"יו אר פאקינג קרייזי,פה בישראל" מלמל באבה "מי החכם הגדול שהמציא את כל הגאד דאם שיט הזה? ולמה כל הנהגים והרוכבים מסכימים לאכול את החרא הזה ולשתוק?"

לפתע קם וילפוטו, מתח את גבו, הישיר מבט ליוסי ניסן ואמר "אני חושב שיש לי פתרון לבעיה שלנו. קאם, "LETS GO"
לאחר שיצאנו, כולנו, מההלם, ריקי שאל "לאן וילפוטו?"
"לספרד. אולי נספיק להרשם לליגה המקומית.אתה בא יובל?"
"כן,תלכו.יש לי עכשיו עוד פגישה עם מישהו שטוען שהוא אלוף העולם במרוצי מכוניות, אני חושב שקוראים לו ולנטינו רוסי.אתם מכירים אותו?"

כעס. ג'יימס סטיוארט

נתחיל מהסוף, אין ספורט מוטורי אמיתי בישראל. נכון שאפשר לקנות כלים תחרותיים (בהגבלות בלתי אפשריות ובכפוף לחוקים ולתקנות שלא קיימים בשום מדינה בעולם) אבל אין אפשרות לרכוב או לנהוג בשום מקום בארץ מלבד במסלול המוטוקרוס במכון וינגייט או במסלול הכביש בדלתון. זאת אומרת שאפשר לרכוש כלי תחרותי חוקי אבל אסור להשתמש בו.

לרכוש כלי תחרותי זה נשמע מאוד פשוט, כאילו אנחנו גרים באירופה או בארה"ב, אך לא כך. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שחוקקה חוקים להסדר הספורט המוטורי וכל אדם שיעבור על חוקים אלו ייענש בכליאה ובקנסות כבדים. אני חוזר על זה שוב, ייענש בכליאה ובקנסות כבדים. זאת אומרת שאם רכבת בישראל,בשטח פתוח או במסלול פרטי כלשהו, אתה עבריין שצפוי לעונש כבד.

אבל הקדמתי את המאוחר, החוק הישראלי אומר שכדי לרכוש כלי תחרותי (לדוגמה,אופנוע מוטוקרוס), אתה צריך לעבור הליך מסובך ולא אפקטיבי של הוצאת רישיון נהיגה ספורטיבי, כאילו שכל מי שרוכב מוטוקרוס, לדוגמה, מתעתד להיות רוכב מרוצים מקצועי, מחויב לכל החוקים והתקנות של מרוץ בינלאומי ואסור לו לרכוב להנאתו או לרכוב כתחביב. כל זאת כשבכל העולם זהו ספורט עממי ופופולרי,כשרוב הרוכבים (כ-99.9%) הם חובבים שנהנים מהספורט המוטורי בסופי השבוע והקמצוץ שנישאר הם הרוכבים הכישרוניים שמתחרים באופן מקצועי ומהווים דמויות לחיקויי ולהערצה לאלפי אוהדים.

על מנת להבהיר ולהסביר, בכל מדינות העולם אין ולא קיים חוק לנהיגה ספורטיבית ואין חוקים שמתייחסים לספורט (כל ענפי הספורט השונים) בשום מדינה בעולם. אני אחדד את זה - אם מדינה כלשהי מתערבת בחוקים או בתקנות של ענף ספורט כלשהו, ההתאחדות העולמית של אותו ענף ספורט מחרימה את אותה מדינה,לא מכירה בה ולא מאפשרת לקיים תחרויות בינלאומיות באותה מדינה.

לא בישראל.

אנחנו,כמובן,הכי חכמים בעולם ולכן אנחנו חייבים להמציא את הגלגל מחדש,לחוקק חוקים חדשים ולתקן תקנות שונות ומשונות על מנת לרסן את ה"מטורפים" שאוהבים ספורט מוטורי. את היתרונות של הספורט המוטורי כולנו יודעים, אבל רובנו מתכחשים להם. זה לא מרגיש הגיוני שספורטאים מוטוריים כמעט ולא מעורבים בתאונות דרכים, אבל זה מופיע בכל מדד סטטיסטי בכל מדינה בעולם.

אם חושבים על זה לעומק,זה דווקא הגיוני,כי נהג מרוצים לא צריך להוכיח שהוא הנהג הכי טוב בכביש הציבורי. הוא, כמובן,לא יסכן את עצמו ואת האחרים בנהיגה בלתי אחראית,כשהוא יכול,תמיד,להוכיח את עצמו במסלול המרוצים.

איך הגענו למצב האבסורדי הזה? זה כל כך טיפשי שזה נשמע אפילו לא אמין. אבל האמת העצובה היא שתקנה מנדטורית אשמה במצב הנוכחי. הכוונה היא לתקנת מכס מלפני קום המדינה,כשהאנגלים שלטו בארץ. התקנה מתקופת המנדט הבריטי קבעה שכל רכב מנועי שמגיע לארץ מחויב ברישוי לנסיעה על כביש ונרשם ככלי תחבורתי, למעט כלי עבודה כגון טרקטור,מלגזה או מנוף. זאת אומרת שאין אפשרות לייבא כלי מנועי שלא מיועד לנסיעה על כביש ציבורי. זאת אומרת שאין אפשרות לייבא כלי רכב שמשמשים לנהיגה ספורטיבית.

זה היה מקום המדינה ועד שנת 2013, השנה שבה הייתי אופטימי לרגע קצר, כשהתבשרנו שסוף סוף,לאחר הגשת בג"צ נגד המדינה ולאחר שחוק הנהיגה הספורטיבית אושר בכנסת בשנת 2005 ולאחר ש"הוועדה" ישבה 7 שנים! וחוקקה חוקים ותקנות להסדרת הספורט המוטורי, השנה, 2013, אפשר יהיה לרכוש אופנועים תחרותיים בסוכנויות האופנועים בכל רחבי ישראל.וואוו! ניצחנו את הביוקרטיה הישראלית!

התרגום המידי של כל חובבי הספורט המוטורי היה שמעכשיו הסכר נפרץ, וכל שעלינו לעשות הוא לרכוש כלי תחרותי, להתאמן במסלול הקרוב למקום מגורנו וליהנות מהתחביב היקר לנו כל כך.

כמה טעינו....

רוצים לשתף אותנו בחוויות שלכם? כתבו לנו