צילום: yoniphotos

ככה חלמנו לראות את הספורט המוטורי בישראל. מאורגן, מדויק, ועם אוירה של אנשים שבאו פשוט ליהנות. ראלי אשלים שינה לתומר וולף את התפיסה. אבל מה עדיין היה חסר?

מושלם . פשוט מושלם.
החל ממזג אויר קריר ונקי, שטח מדברי מדהים שנשתף והזדכך בגשם האחרון, חולות מהודקים ומסלול מעגלי של 50 ק"מ רצוף במפלים זורמים ומפרגנים.
ארגון ברמה גבוהה, עמידה בלוחות זמנים וניהול מירוץ מוקפד. אם אני לרגע נזכר במרוץ אשלים הקודם ב-2015 אז בעצם כל כמעט הכל היה הפוך ממה שהיה.

לחורשת אשלים שבדרום הגיעו רוב המתחרים כבר ביום חמישי. נפתחו אוהלים, הודלקו המדורות כאשר המתחרים וצוותי הסיוע נערכים ללילה נקי וקר. בשעה שש בבוקר כבר נסגר הפיטס ובשבע וחצי החל תדרוך הבטיחות. כמובן שסביב נפרשו מרשלים, המסלול סומן ונסגר לכניסת אורחים לא קרואים והמשטרה חתמה על כל האישורים הדרושים.

28 מתחרים נרשמו למרוץ, מפוזרים על פני הקטגוריות השונות. לראשונה בארץ נפתחה קטגוריה חדשה 4T לטובת המשאית המרשימה של אביב קדישי. כן כן משאית. כזאת שרואים רק בדקאר.. ואכן עפ"י השלט Dakar 2018 שמוצמד לחזית המשאית, מסתבר שלאביב יש כוונה לצאת לדקאר ב-2018. אביב הגיע לבחון את המשאית בשטח שמדמה חלק מהשטחים שפוגשים בדקאר, וכאשר עומדים ליד המשאית המפלצתית הזו קשה לדמיין אותה נוסעת בשטח ובחולות. תאמינו לי, היה שווה להתאמץ ולהגיע עד אשלים רק בשביל לראות את המשאית הזו מתעופפת באוויר ומסתובבת כאילו הייתה טרקטורון של ילדים. גם לפי הזמנים הסופיים רואים שהמשאית של אביב שמרה על קצב גבוה ומכובד.

בגזרת האופנועים מר לוי הגיע לעוד יום עבודה מקוצר, יונתן שרף את ה-150 ק"מ בקצת יותר משעה וחצי (כולל שני תדלוקים) מדהים לראות את הבחור הלא קטן הזה עם החיוך המבויש עולה על האופנוע ונורה כמו טיל מונחה מטרה. יוני גם ניצח את הזמן הכללי, כאשר המתחרה הקבוע שלו הוא עידו כהן עם הטרופי טראק שלו.

לעידו, שניצח את הקטגוריה שלו, קשה להשלים שהוא עם כלי רכב עם יותר מ-600 כ"ס, עם מתלים של חצי מטר לכל גלגל, עם מהירות סופית של 200 קמ"ש .. לא מצליח לנצח בחור עם אופנוע .. שני גלגים ואולי 60 כ"ס. את המקומות השני והשלישי בקטגוריית אופנועים מקצועי תפסו נמרוד חמו ולאחריו תובל דובדבני, שניהם רכבו בקצבים מאוד גבוהים עם זמנים מהרים בהרבה משאר המתחרים.

אני מנצל את הבמה הזאת כדי להגיד תודה גדולה לתובל. ירדתי לאשלים עם ה-HONDA XR 400 האגדי שלי בשביל לנשום חולות וכמובן בשביל להיכנס לשטח ולחוות את הדבר האמיתי. לאחר שלוש דקות רכיבה לאכזבתי גליתי שיש לי פנצ'ר בגלגל הקידמי.. חזרתי לחורשה מבואס. עברתי בין החברים בחיפוש אחרי פנימית, תובל, בשמחה שלף אחת ותוך עשר דקות חזרתי לשבילים ולחולות בחיפוש אחרי נקודות תצפית על המסלול.

שחקן חדש ומעניין נוסף שפגשנו באשלים היה הכלי החדש של can-am, ה-MX3. זה נראה כלי סופר מעניין (כבר כתבתי את דעתי עליו – לצערי לא מניסיון נהיגה, אלא רק ממבט קרוב והרבה דמיון מפותח אם בעל 3MX יהיה מוכן לאפשר נסיעת מבחן על הכלי שלו .. שיצור קשר..) ה-MX3 הגיע נהוג בידי אמיר אבו מוך, בשיחה עם אמיר לפני המרוץ הבנתי שהכלי חדש לחלוטין וההיכרות בניהם היא בסך הכל שעה נהיגה.

חוץ מזה, לאמיר זהו בכלל מרוץ הראשון. כל מה שיכולתי לאחל לבחור זה שהוא יסיים בטוב ולא ינסה כבר במרוץ הראשון להתפוצץ ולנצח. כאשר עמדתי וצפיתי בזינוקים, ראיתי את אמיר מזנק בטירוף, מה שהעלה מאוד את החשש שסוף הסיפור לא יהיה שמח. ואכן, בהקפה השנייה, התעופפות לא מוצלחת ונחיתה קשה על הצד כופפה מוט מייצב אחורי ופרקה את הצמיג מהג'אנט, מה שגרם להאטת הקצב ועצירה להחלפת גלגל.

דבר נוסף שמאוד הפתיע אותי היה לראות את אמיר מסיים את ההקפה השלישית כשהוא גורר אחריו אופנוע. כאשר שאלתי אותו לפשר העניין, הוא ענה לי בפשטות "ראיתי אופנוען תקוע, אז עצרתי לחלץ אותו". בקיצור, יש לנו כאן בחור טוב עם לב רחב, אבל גם בחור שיודע להחזיק הגה. אני בטוח שאחרי איפוס כוונות, יהיה לנו כאן כוכב חדש.

בשאר הקטגוריות לא היו הפתעות, בקטגוריית T1, רז הימן מראה כל פעם מחדש שאפשר בלי דרמה ופוזות, עם רכב שנראה שקט וחביב להגיע לתוצאות מדהימות. רז והלל סיימו עם זמנים טובים יותר מכל הקטגוריות חוץ מהאופנועים מקצועי (וכמובן מעידו כהן) וזה ממש לא מובן מאליו בטח לא במסלול שברובו חולות ובמפים.

בקטגוריית TT עידו כהן וקיד ריחפו בקלילות למקום הראשון, אייל לביא שהושיב לידו בתור נווט את יובל שרון טילו למקום השני. סגרו את הפדיום ירון ואייל אפרתי. בקטגוריית 3000OP ניצחו הצמד דני ואורית גולן. ברכבי העבירות, שנדרשו להשלים הקפה אחת בלבד, ניצחו צחי מהדלה וניצן בוסתן.
באופנועים סניורים עם זמנים מצוינים ניצח דורון וינטר ואחריו גדי נחמני.

בגזרת הרייזרים, שגיא בורשטיין עשה את המוטל עליו באופן מרשים, גם זמנים טובים וגם נהיגה ללא תקלות. דני פרל האגדי נקט בטקטיקת נהיגה שמרנית וזאת על מנת לסיים את המרוץ ללא תקלות לקבל את הניקוד שיעניק לו את הניצחון השנתי בקטגוריית רכבי השטח הקלים עד 1000 סמ"ק ללא טורבו. את הפודיום סגר רוני פישמן בתיסכול מהכלי שלו שכל פעם מכין לו הפתעה לא נעימה .. הפעם מחשב הדרך עשה לו צרות ולא נתן לו לנצל את כל הכוח והמהירות.

לסיכום היה ראלי מושלם מכל הבחינות. המסלול, מזג האוויר, הניהול והמתחרים. אז אם הכל כזה טוב... מה חסר?
עוד מתחרים. נראה שלאחר שנים רבות, נושא האירגון והכללים להפקת מרוצי ראלי רייד התייצבו, הכוחות הפועלים למדו כל אחד את מקומו ותפקידו והעסק זורם יפה. כל מה שנשאר זה למלא את השורות.

להתראות בראלי רייד הבא.

מדידת זמנים מלאה באדיבות "תנועה מדידת זמנים"