חורשת מרכוף אירחה את אירוע הראלי המרתק בדרום, ונתנה לחולי ההגה אפשרות לתת גז. תומר וולף עם חוויה אישית וסיכום של עוד אירוע מוצלח

חורשת מרכוף

רק השם של החורשה כבר העלה לי זכרונות טובים מהעבר, ולאו דווקא מהשרות הצבאי. כידוע, זהו אחד מהאזורים היפים והמהנים ביותר לרכיבה/ נהיגת שטח מהירה, שנמצא בשטחי האש של צאלים וגם שם החורשה ( חורשת מרכוף) קרויה על שם הציר הידוע שנמצא במרכז כביש צאלים רביבים.

זהו הציר שמוביל לכיוון "רחובות הישנה" והר קרן. לצערנו, בשיגרה כל שטח צאלים עד לאיזור אשלים סגור לכניסה והידיעה שבזכות הראלי שהתקיים ביום שישי האחרון השטח יהיה פתוח כבר העלה לי חיוך גדול, וסיבה טובה להוריד חלודה להעמיס את האופנוע, את הילד ואת האופנוע של הילד לרכיבה בשבילים המדהימים של צאלים.

אבל זה היה רק פתיח לאירוע מוצלח מאוד שהפיק עופר שוורץ (כמובן לא לבד. בשטח נראו ניצן שקל רפי כהן ועוד חברים שעבדו קשה בכדי שכמה חולי הגה ושטח ישחררו אדרנלין...) שנראה והרגיש כמו שראלי רייד אמור להראות. פרטי המרוץ נשלחו במעוד מועד, שלבי ההכנה ברובם נעשו בימים שקדמו ליום המרוץ ומה שנשאר לבוקר, זה לעבור ביקורת אחרונה פיזור מרשלים תדריך וזינוק.

נקודת הכינוס של ראלי רייד צאלים היתה בחורשת מרכוף הפגישה את המתחרים, מה שכבר שנים מכירים אחד את השני והדבר היחיד שהיה חסר זה דם צעיר וחדש. אני מניח שנושא עלות אחזקת רכב למרוצים הוא כבד מאוד, ואין הרבה שמסוגלים להחזיק רכב ולהשתתף איתו במרוצים, אבל בגיזרת הכידונאים, ואולי גם בגזרת רכבי השטח הקלים, אני חושב שחבל שלא מגיעים יותר משתתפים. אני בטוח שמי שהיה מגיע, היה מאוד נהנה, גם מהאוירה גם מהמסלול וגם מהחוויה של מרוץ.

שלב התדרוכים

אז מה היה לנו? שתי הקפות של 70 ק"מ כל אחת, מסלול משולב של חולות, קרקע מהודקת ושבילים מהירים, וארבע נקודות מרשלים שצריך לעבור ולהחתים. הניווט עצמו לא היה מסובך. המארגנים הכינו ספר דרך לנווטים, וקובץ מסלול ב-GPS, כשבנקודות קריטיות היו סימוני סס"לים וכל מה שנותר זה לתת מלא גז.

רפי כהן נתן תדריך בטיחות ברמת הפנטגון ( "אני מזכיר לכולם שחתמתם על מסמך שהמארגן לא אחראי על כלום .."), עידו כהן ביקש מכל המתחרים שלא יפריעו לו לעקוף, יוני לוי ביקש שיצמצמו את הזינוק כמה שיותר בכדי שיספיקו להזניק את הרכב האחרון לפני שהוא יסים את ההקפה הראשונה ואז הוא עלול להיתקע אחרי רכבים ממש איטיים.. (התחילו הימורים כמה זמן יקח ליוני לגמור הקפה של 70 ק"מ ..פחות משעה..) מפקד המשטרה חתם על המוגמר והמרוץ יצא לדרך.

יוני לוי מזנק ראשון ומגלה שה-GPS שלו מפסיק לשתף פעולה. לרגעים קצרים הוא שוקל להמתין למתחרה הבא ולשבת לו על הזנב, אלא שהוא מזהה את הקוליסים של הרכב שפתח את הציר ומחליט להמר שאכן הקוליסים הללו יובילו אות למסלול האמיתי. לשמחתו, הוא מצליח לא לטעות ולמצוא את המרשלים במקום. את הההקפה השניה הוא כבר סגר ב 48 דקות. ( מהירות ממוצעת של 87.5 קמ"ש !!) זמן כללי 1:38.45
אחריו וממש לא בפער גדול מסיים שני חבר'ה שעוד לפני הזינוק נראו חדורי קרב - צחי בן גיגי וירון יעקובוביץ שמסיימים כעבור 14 דקות וכ-15 דקות. השלישיה התחרו במסגרת קטגוריית אופנועים מקצועי.

באגף אופנועים סניורים, יש לי הרבה כבוד לחבר'ה שהעצמות שלהם כבר לא כל כך גמישות, ובכל זאת הם מגיעים בלי פחד ועם חיוך גדול ונותנים עבודה. שלושת המקומות הראשונים ממש צמודים כאשר צליל ונדהורן מסיים ב-2:00.36 דורון וינטר כעבור דקה וחצי וברק דודאי כעבור 4 דקות סוגר את הרשימה. אורן אריאל שהגיע במקום הרביעי.

בקטגורית רכבי השטח הקלים (עד 1,000 סמ"ק 3-T) העסק הפך להישרדות. דני פרל האגדי ידע לא להשתגע בבמפים הרבים ולשמור על הרייזר בכמובן לסיים במקום הראשון בזמן מכובד מאוד – 2:03.30, שאחריו הגיע רוני פישמן שנאלץ להחליף רצועת ויריאטור אחת ולחסל את השניה.

במקום השלישי סיים שגיא בורשטיין שמרוב רצון לנצח שרף את ההקפה הראשונה בזמן מצויין 53:50, אבל אז הרייזר התחיל להחזיר ציריות לבורא, כמובן ששגיא לא עצר עד שכל הציריות התפרקו, אבל זה לא הספיק בכדי לסיים את ההקפה השניה והוא נאלץ להגרר החוצה ע"י ניצן שקל.

נשאר לנו פייט בין המתחרים החזקים ביותר בקטגוריית 1-T. רז הימן עם עוז בנו בעמדת הנווט, והחליף את הלל סגל (פעם ראשונה בעמדת הנווט, ולפי החיוך של עוז, הלל צריך לדאוג על המקום שלו.) ושי שמעוני וגדעון בן שמואל, הזוג הניצחי עם ההאנטר הנצחי. הקרב מראש אמור היה להיות צפוף, רז מגיע עם המון ניסיון בנהיגה שקולה כזו שמשלבת קצב טוב ושמירה על הרכב, שמעוני שמגיע עם המון ניסיון בנהיגה על קצה גבול היכולת ובתקווה שההאנטר יחזיק מעמד.

התוצאה לא הייתה ברורה עד הסוף, רק מדידת הזמנים הסופית העניקה את הנצחון לשמעוני ובן שמואל בפער של 11 שניות בלבד.

הקטגוריה האחרונה ואולי המעניינת ביותר היא הקטגוריה הפתוחה . זו שמנקזת אליה את הרכבים בלתי מוגבלים בהספקי הכוח ובמהלכי המתלה. זו ששווה לנסוע מאות קילומטרים רק בכדי לצפות במפלצות עם ה600 כ"ס ומעלה.

אז הבקשה של עידו כהן בתדריך הייתה מוצדקת. הטרופי של עידו ריחף על המסלול, כאשר הוא מסיים הקפה ב 47.49 דקות (מהירות ממוצעת של 88.4 קמ"ש – כולל עצירות להחתמות וכו..), כאשר ה-GPS רושם 170 קמ"ש על ציר מרכוף.

עידו מצידו התלונן שהמנוע היה חלש ולא מכוון כמו שצריך. כמובן שהזמן הסופי של שתי ההקפות 1:35.52 היה המהיר ביותר בכללי. אחריו מגיע ירון כהן בפיגור של 16 דקות, שרובן נבעו מטעות בניווט. במקום השלישי אייל לביא, עם הבאגי קלאס 1 המדהימה. אייל דיווח שהוא מאוד נהנה מהנהיגה והמסלול ולא לקח סיכונים מיותרים.

במקום הרביעי הגיע טל וינברג כאשר טל מסיים הקפה אחת בלבד וזאת בגלל משאבת הגה שנפחה נשמתה תוך שהיא מקיאה את השמן שלה על המנוע וגורמת לדרמה קטנה בדוגמאת עשן שעולה מהמנוע. זהו, הסתיים לו ראלי איכותי שהשארי לכולם טעם של "רוצים עוד", כולל השוטרים שבאו בתפקיד, אבל מהר מאוד הפכו לקהל צופים נלהב.

מחכים לראלי הבא.

מדידת זמנים מלאה