העוף נעטף בנייר הכסף וישן שנת ישרים בלהט הגחלים. השף מתניר מגיש עוד פרק בפינה הכי טעימה בשטח!

בלי להרגיש עבר יותר מחודש ושוב אנו נפגשים לצורך הכנת הפינה. נראה קצת קשה הפעם לארגן את כולם להגיע במועד ולכן התעכבנו קצת, אך מקווים שההמתנה הייתה שווה את התוצאה. לאחר מחקר קצר שערכתי, התגלה שהנענע, הידוע בכינויו "ערן שלמה", בחור טיפה "חלבי" ואינו חובב גדול של בשר אמיתי. עקב כך ומתוך הבנה שאנו צריכים להתחשב בבנות שבינינו הוחלט הפעם ללכת על עוף.

בסבב הטלפונים לנוגעים בדבר, היה חוב קטן שבפינה הקודמת כמעט ועלה לי בחיי – אסף ארצי חייב להיות נוכח! ולפיכך, כמו בפעם הקודמת שוב אני מוצא את עצמי מתקשר לחבר טוב, הידוע בכינויו "אביחי-מעדני-הטלה" ומודיע לו "אביחי, זוכר את הפינה מהחודש שעבר? הפעם אני צריך עופות בבקשה, שלמים, שישה במספר, שעה אני אצלך, יש?", אביחי עונה בחיוב, תמיד שמח לעזור. כשאני מגיע אליו אני מספר לו את נושא הפינה ועל הדרך שואל; "זוכר שדיברנו פעם על פחם? יש מצב?" אביחי אומר "חכה דקה, אני מביא את המפתחות". הוא לוקח אותי לרחבה ענקית ובה אני מוצא את עצמי צריך לבחור שני שקי פחמים מתוך קרוב ל-3,000. אני מעמיס הכל לרכב ויוצא לכיוון השטח.

המיקום שנבחר להפעם היה אשדוד – הסוללה הגדולה, המקום בו נערך מירוץ סיום עונת 2008 בליגת הטרקטורונים. אני מבטיח לערן ואייל תמונות נוף מדהימות להפעם, אך שכחתי שמדובר בנענע ואין שום סיכוי שיגיע בזמן. כאשר השמש כמעט ונעלמת נזכר הנענע להגיע מלווה בבבו"ם, הלא הוא אוראל בוסקילה שזכה לכינוי בעקבות פינתו "בוסקילה בדק ומצא", שניהם חולקים האשמות הדדיות לגבי יכולת ניווט מזעזעת. בל נשכח ששניהם היו במקום בשני מירוצים לפחות. למרות שהשמש כבר ירדה למצולות, הנענע מצליח להוציא את כל הטוב שרק הוא יודע מהסיטואציה, יהיו תנאי האור הקיימים בשטח אשר יהיו.

כמו בפעם שעברה כשהפוייקה עלה על המוקד, קבצנו הרבה חברים טובים הודענו להם מראש ש"הפעם צריך מעט סבלנות, קוברים עוף באדמה, זה יקח לפחות שעתיים, שעתיים וחצי". כולם נענים להצעה להגיע וכך בסוף אימון קבוצת הג'וניור, החלה חגיגת האוכל.

מצרכים ל-4 אנשים:

1 עוף.
1 תפו"א.
1 דלורית.
1 בצל.
מלח
פלפל
פפריקה
שמן זית
כוסברה
פטרוזיליה
רוזמרין

מטפונה – בתרגום מערבית: "מתוך האש, קבור באדמה", כשמה של שיטת הבישול בה קוברים את העוף בעומק האדמה על מצע עשיר של גחלים לוהטים. המטפונה היא אחת מ"אבות המזון" בשרשרת המזון של טיילי השטח הותיקים. ואין ספק שהיא נאבקת בקרב צמוד, ראש בראש, עם הפוייקה על התואר "הארוחה הכי שווה בשטח". הבדואים, ממציאי השיטה ככל הנראה, קוראים לה בשמה "מדפונה", אך עם הזמן השם עשה את האבולציה בצורה טבעית. חברים קרובים, סבלנות והרבה מצב רוח טוב הם חלק בלתי נפרד מהליך ההכנה שאורכו לפחות כשעתיים, המספקים מצע איכותי לסיפורים מסביב למדורה, בזמן ההמתנה לארוחה הדשנה. גם בשיטת בישול זו ישנו מגוון רחב של מתכונים, השונים בעיקר במרכיבי הירקות ושאר התוספות שנכנסים ל"חבילת הכסף" של בישול השטח.