לפני כחודש יצאו לקוחות 4TREK לטיול אופנועים בשדות עמק יזרעאל, קרפפן מצטרפת לטיול פרידה.

4TREK – היא סוכנות מכירה ומוסך לאופנועים השוכנת בעפולה, עיר הבירה של עמק יזרעאל, שהוא למעשה אחד המקומות היותר תוססים בארץ בענף הדו גלגלי בשטח. הלקוחות שעם הזמן הפכו לחברים דרשו לקיים מפגש חברתי, חברי הצוות לא היססו, הרימו את הכפפה והחלו במלאכת ההפקה והארגון. המסלול נבחר, התאריך נקבע, הלקוחות התארגנו, אספו פקלאות וכולם נפגשו בחצר ביתו של יואב באר, האחראי על בחירת המסלול.

כ-23 אופנוענים, טרקטורון אחד של הצוות, רוכב אחד על GS-1,100 וג'יפ ליווי התייצבו במושב שרונה, הממוקם במזרח הגליל התחתון, באזור עמק יבניאל. רוכבי קבוצת המירוצים של 4TREK בליגת האינדורו, אייל הבר וצ'פלה התייצבו אף הם בין הטיילים.

הטיול נקבע לשעות אחר הצהריים, כשהמטרה לצאת לקראת התפוגגות החום ולחזור לקראת השקיעה, אחרי הכל חום יולי אוגוסט הוא גורם שמומלץ לקחת בחשבון.
מסלול הטיול נקבע לפי רמת כל המשתתפים. היו דרכים קלות יותר לנסיעה ודרכים קלות פחות.
לקראת השעה 15:30, יואב משחרר קלאץ ושיירה ארוכה יוצאת בעקבותיו.

לאחר הירידה משרונה, כאשר אני מורכבת על הטרקטורון והמצלמה בהיכון, חיכינו שכולם יגיעו, אצבע מכוסה בכפפה נשלחת לעברי, מצביעה אלי, קול קורא מתוך הקסדה, "בואי, הצטרפי אלי".
במבט מוזר אני מתקרבת ומתוך הקסדה צצות עיניו של גולדי (ירון גולדשטיין), והוא בשלו "בואי, תעלי, סעי איתי". מבלי לחשוב פעמיים, הנהנתי בראשי לחיוב, אמרתי שלום לרענן, עליתי על הימאהה WR250R, מצלמה בהיכון, יד תופסת (חזק) את הכתפייה השמאלית של תיקו, גולדי מניע, מכניס לראשון, אני פותחת את המצלמה, גולדי משחרר קלאצ', אני מכוונת את הזום, גולדי נותן גז ואני מתחילה לצלם.

משמאלנו נחל תבור, יואב מפצל אותנו לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה זו שצולחת את הנחל ואילו הקבוצה השנייה, בה גולדי ואני נמנים, עוקפים את הנחל מסביב ומגיעים לנקודת המפגש של שתי הקבוצות בסוף עליית דרדרת, אך שנינו קלטנו מרחוק שהקבוצה הראשונה מתעכבת במגרש משחקים קטן, לא יכולנו להתאפק ושעטנו לעברם. מגרש המשחקים כלל שתי עליות, אחת פשוטה וקלה, השנייה מרובת מדרגות, מה שגרם לכל אותם רוכבים מלאי אדרנלין לנסות את מזלם ולצלוח את העלייה.

מנחל תבור פנינו מועדות לרמות שירין, בדרך עצרנו תחת צילם של העצים, צוות החפ"ק דאג להשקות אותנו ברד-בולים קרים ובמים צוננים. אחרי ההפסקה שאורכה לא היה יותר מ"הפסקת 10" בבית הספר, שוב אני מוצאת עצמי יושבת מאחורי גבו של גולדי כשמתחתי אותו ימאהה שלהפתעתי הגדולה עושה את העבודה על הצד הטוב ביותר.

שוב אנחנו מתפצלים לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה, יוצאת לכיוון רמת שירין בדרך הקשה עם עליה לא סימפטית במיוחד, והקבוצה השנייה רוכבת בדרך נחל מנחמיה והאגם הנעלם, דרך עבירה וידידותית.
כל הדרך גולדי ואני מתפעלים מהאופנוע עליו אנחנו רוכבים, בכל זאת, הוא לא מיועד להרכבה בשטח ובטח שלא בתנאי שטח שנסענו בהם. הישיבה מאחור הייתה יחסית נוחה למושב צר שכזה, עדיין זה לא מושב של DR או XR, הצמיגים לא היו 100% שטח ובכל זאת הצלחנו לשמור על אחיזה טובה.
בעליית דרדרת מנחל תבור, נאלצתי לרדת מהאופנוע בגלל העומס, אך בעליות מהאגם הנעלם לכיוון שרונה נשארתי יושבת על האופנוע ואלו לא היו עליות קלות במיוחד לאופנוע בהרכבה ולאופנוע שלא בהרכבה. עליות חדות, מתונות, חלקן עם אבני דרדרת וחלקן היו פשוטות אך המאמץ שנדרש מגולדי היה עצום והוא עמד בכך בכבוד.

מבט לעבר השקיעה במערב מזכיר לנו שאנו צריכים להתחיל לחזור לכיוון נקודת ההתחלה. שרונה נראת למרחוק, אט אט היא מתקרבת, שתי הקבוצות מתאחדות ושועטות כסוס החוזר לארוותו.
בחצר ביתו של יואב, המתינה לנו הפתעה קטנה, שולחנות וכיסאות, מנגל וסלטים - ארוחת הערב ניראת טעימה במיוחד כשהבשר של "צלי ליבני" נצלה על האש. מכבים מנועים, משילים את ציוד הרכיבה ומתיישבים לצד השולחנות, כמו דבורים שבזה הרגע נפתחה הכוורת והן שועטות לעבר הצוף, יונקות אותו עד תום, כך כולם, בתוך שניות עטו על הבשר, עוד לא הספקתי להבין מה קורה ובסבב השני כבר הספקתי לנגוס במשהו.

כולם יושבים שבעים ומרוצים, מספרים חוויות, מילות תודה ופרידה מפי החברים, מתחילים להתארגן ופורשים הביתה. הטיול מהנה ומחכים לטיול הבא.