האישורים, הנסיעה וההגעה למסלול. המשלחת הישראלית יצאה לדרך

מוטוקרוס האומות יצא לדרך, כשישראל שולחת שוב נציגות מכובדת של שלושה רוכבים. כבר מיום חמישי ציפה לנבחרת יום מתיש, אבל בעיקר מבחינה בירוקרטית. לאחר הידיעה המצערת ששחר בלולו לא יוכל לרכב בתחרות החל מרוץ משל עצמו למצוא רוכב והכי חשוב לבצע תהליך מסודר של החלפת הרוכב מול ה-FIM.

יו"ר. העמותה רמי בן הרוש הודיע כי איוב שוגן הוא הרוכב הבא ברשימת מובילי הטבלה וכי הוא זה שייצא לתחרות.
ההודעה עברה למ.מ.ס.י, שמבחינתם סידרו את העניינים מול FIM. שוגן עבר את כל שרשרת החיול ולאחר חתימת יצחק מילשטיין בערב החג על רשיון המירוצים שלו, שוגן קיבל אישור לנסוע.

המשלחת הגיעה לריגה בשעות הצהריים, סביבות 15:30, לעיר והתרשמו בעיקר מהנוף. אבל עם כל הכבוד, יש משהו "קצת" יותר מעניין מהנוף. לקחנו את הרכבים ועפנו למסלול להמשך מנהלות. רישומים, קבלת אישורים, והכי חשוב ללכת על המסלול, שנראה יותר מרשים אפילו מהתמונות. רחב קפיצות מסוגים וגדלים שונים הכל עגול גדול ויפה במיוחד. מאחורינו בפאדוק הקבוצות הגדולות התארגנו ותוך יום נבנה משדה קטן עיר מוטורית יפיפיה.

המשלחת הישראלית. אווירה נהדרת.

יום ההכנות לפני מקצי הדירוגים והמקצים

זה היה היום שבו כל הקבוצות התארגנו על האופנועים, בדיקות טכניות, קסדות, בדיקות רעש לאופנועים, בדיקות מסלול ועידכונים לעשרות העיתונאים המגיעים מכל העולם. בבוקר יצאנו מהעיר ריגה לכיוון קגמוס, נסענו לאורך הנהר והשמש לא ממש יצאה, קר בחוץ (שבע מעלות) ובנוסף ערפל הפריע לנו מאוד.

בכניסה למסלול פגשנו את המכונאים והתחלנו בפריסה של הציוד. האופנועים שנשכרו לתחרות לא היו במצב מזהיר וכבר עם ההתנעה הראשונה אמרתי למכונאים כי רעש האופנוע חזק מידי וכי הם לא יעברו את בדיקות הרעש. מאוחר יותר מתגלה שורה ארוכה של אופנועים שנפסלו בבדיקות הרעש, כולל ובעיקר הקבוצות המובילות (ארה"ב, גרמניה, שבדיה ועוד).

נו טוב, כולם תיחמנו וגם אנחנו, סתמנו את בית הפילטר, הכנסנו אינסרט לאגזוז ומחליפים משתיק. בדיקה נוספת והאופנועים מקבלים אישור. במקביל אנו מקבלים מדבקות מספר לאופנועים שהוזמנו מבעוד מועד מהולנד וגם סט חולצות רכיבה בצבעי דגל מדינת ישראל. (איפה המדינה?)

בהמשך אורן, איוב ועידו ביצעו רכיבת נסיון קצרה לכיוונים ושינויים אחרים. בגמר הרכיבה כל הרוכבים הוזמנו להצטלם מכל הכיוונים עם ובלי קסדה לטובת תיקי רוכב ולטלוויזיה. זה המקום לפגוש את כל הרוכבים ובעיקר את טובי רוכבי המוטוקרוס בעולם. קצת מצחיק לעמוד כמו בתור לקופת חולים עם דאנג'י וטומאק, קאריולי ומקס נאגל. באווירה טובה ובין הרוכבים רצו בדיחות אחד על השני.

מסביב לנו הוקמו עוד ערי אוהלים, קרוואנים, משאיות ענק הנפתחות כרובוטריק והשדה הריק הופך מגוון ירוק לצבעוני בשלל צבעי הקשת. זה המקום לציין שממש רואים כי מאחורי הקבוצות ובעיקר הקטנות עומדת המדינה או גוף מהמדינה שעוזר/מממן את רוכבי מדינתו.

בקבוצות הגדולות והמקצועיות עומדים היצרנים (סוזוקי, הונדה, ימאהה, הוסקוורנה,קטמ,קאוואסאקי ועוד), שם כל אוהל הוא באורך של 50 מטר על 10 מטר שלא לדבר על הציוד שנפרש שם בפנים. ממטבח וחדר אוכל ועד למשטח מכונאים מדוגם. סיימנו לקראת ערב והקור מתגבר, זמן טוב לעוף למלון.

רק רוצים להתחיל. חלק מהמסלול.