טכני למען הקהילה מוטוקרוס אופנועים אנדורו אופנועים אנדורו טרקטורונים באחה ישראל
רו-מאניה: מסע האינדורו שלי


   30-09-2014, עמית שורץ   
  שלח כתבה זו בדוא"ל

טלפון אחד נתן את האות לחוויה הכי מטורפת של עמית שוורץ

ללא התרעה מוקדמת, בשיחה עם חבר טוב, הועלתה שאלה: "רוצה לבוא לנהיגת אופנועי שטח ברומניה?
עוד לפני שניסיתי לעכל, סיפר לי החבר שיש בחור שמארגן קבוצות של רוכבים המעוניינים בחווית נהיגת שטח. בתור חובב ספורט אקסטרים ורוכב אופנוע, ההצעה נשמעה לי מפתה מאד.

לאחר מספר חששות ותהיות, בהן נשמעתי כמו פולניה לחוצה שמצד אחד מאד רוצה ומצד שני מתחסדת, החבר הרגיע אותי, נתן לי את הטלפון של ווילי אופנועים ואמר "תתקשר, תשאל את כל השאלות ותחליט אם אתה בעניין".

לאחר שיחה קצרה הבנתי שאין מה להבין, הכל מאורגן, אופנועים מחכים, גם ציוד למי שצריך, יש קבוצות לפי רמות רכיבה, גם קבוצת טירונים. אז נרשמתי. בדרך כלל שאני מזמין חופשות אקסטרים (במקרה שלי סנובורד) אני מברר הכל מראש, הפעם, בגלל לחץ זמן, פשוט זרמתי.

שלושה שבועות אחרי השיחה, מצאתי את עצמי ברומניה, אחד מתוך 35 רוכבים, חלקם מנוסים מאד, בעלי אופנועים ורוכבים קבוע וחלקם כמוני, מי יותר מי פחות, כאלה שלא רכבו שטח, חלקם אף אינם רוכבים ביום יום על דו גלגלי. קבוצה מעורבבת ומגוונת, רמות רכיבה שונות, התרגשות גדולה וגם החששות וסימני השאלה.

שעתיים וחצי טיסה, ארבע שעות באוטובוס כדי להגיע לעיר סביו ברומניה. סיבוב קצר במדרחוב הכניס אותנו לאווירת חו"ל, במלון פגשנו את המדריך הרומני (ררש) שהזמין אותנו לחצר האחורית של המלון, כדי לראות את האופנועים. את ההתרגשות לראות 35 אופנועים מסודרים בשורות ומדוגמים, באמת שקשה לתאר במילים. עכשיו נשאר לאכול ארוחת ערב ומחר מתחילים, עם תפילה קטנה שנחזור שלמים.

היום הראשון: זה מסלול למתחילים?

לאחר חלוקת אופנועים ואופנוענים לקבוצות התארגנו ליציאה. בקבוצת המתחילים קיבלנו אופנועי הוסברג ו-KTM בנפח של 250, 4 פעימות. מפלצות מקסימות.

בתור מישהו שלא ממש רוכב בשטח, יצאתי מנקודת ההנחה שאת היום הזה אתחיל רגוע. אופנוע הרי אני מכיר, לרכב זה חלק משגרת יומי, ומה כבר יכול להיות, אנחנו במתחילים.

ובכן, אחרי 10 דקות על הכביש ביציאה מסיביו, נכנסנו ליער (זה הזמן למוסיקה דרמטית) ישר לתוך שבילים מלאי בוץ, שלוליות, ענפים מכל כיוון ואדרנלין של תרגיל אש. בשלב הזה המדריך הרומני מוביל וווילי סוגר, בשלב הזה גם לא קיבלנו הדרכה, פשוט צללנו לסיטואציה מטורפת למדי.

נתנו לנו לטעום ביס קטן של אנדרנלין, עוצמה ופחד ונעצרנו לנשום. קיבלנו טיפים, דגשים וכללים לנהיגה בשטח ותחושה ראשונית של הכרה שמשהו בחיי עומד להשתנות 
התחושה על האופנוע עוצמתית מאין כמוה, היד על המצערת וגרגור מנוע, הגוף מתחיל להיכנס לתנוחת רכיבה והחשש מתחיל להפוך לביטחון. דווקא זהו השלב הבעייתי, תשאלו את קרייזי חזי, שהחליט ששלולית ענקית היא לא מכשול עבורו. הוא נעלם בה.

מדהים היה לראות (אחרי חילוץ האופנוע מהמים וגרבים רטובות כבר בתחילת היום) את , ררש המדריך , מצליח להתניע, להיעלם, ולחזור אחרי חצי שעה עם אופנוע אחר. היער מדהים, שבילי סינגל מתמשכים, מעבר מכשולים, עוד הסבר פה וטיפ שם, מתחילה להיווצר תנועת רכיבה מסודרת, ומתחילות גם הנפילות.

הקטע עם הנפילה זה רק עד הראשונה, ראיתי את חברי מתחילים ליפול, לא משהו רציני, החלקה פה, הפכה שם, ואני כבר מקנא, מחכה לנפילה שתבוא, יודע שרק היא תוציא ממני את הפחד ממנה, אבל מה לעשות, האינסטיקנט מונע ממני ליפול בכוונה, ואז היא הגיעה  חוסר תשומת לב, עבודה לא נכונה עם הראש, הברקס, הגז ועפתי מהאופנוע, קמתי מאושר, זה לא שלא יכול לקרות כלום, אבל המיגון מעולה, המהירות לא גבוהה ות'כלס זה לא נורא.

היום הראשון היה כמו תירונות יחידה - חזק, כואב, מפחיד עוצמתי ומטורף. הנופים היו מדהימים, המעבר בין סינגל צפוף ביער לפסגות מוריקות, מפלי מים ועיירות ציוריות, השילוב המוחץ של הדברים האהובים עלי מכל.

ההבנה שהמכונה הנהדרת הזאת לא מגבילה אותך בכלום, זה אתה שמגביל אותה,זאת מערכת יחסים, זה עולם חדש מאיר.

חזרנו מרוטים מלוכלכים כואבים ומחייכים, הידיעה שמצפים לנו עוד יומיים כאלה היתה מרגשת אך העלתה חששות - זה למתחילים?, זאת רכיבה הארד קור לגמרי. אני מכיר מה זה למתחילים, זה עדין ואיטי בהתחלה.

בשביל יום ראשון זה לא הרגיש עדין בכלל, ועם כל הקושי, הסתובבתי בהרגשת אופוריה מטורפת, כל תא בגוף שלי התרגש. ארוחת הערב עם החוויות של כולם, סגרה את היום כשבראש עדיין מתנגן הצליל גררר.

היום השני - אני בתוך חלום

שניות ראשונות של בוקר. אני קם עם חיוך ענק. צמרמורת ראשונה שאני לוחץ על הסטרטר ויוצאים ליום השני. ממש כמו אתמול, רכיבה קצרה ביציאה מהעיר, לתוך היער הקסום, אבל משהו שונה, הכל עוד יותר כיף.

היום הראשון, קשה ככל שהיה, הכין אותנו לתענוגות היום השני, מסלול מדהים ומאתגר, הנוף מתחלף, מגיעים למקומות שקשה לתאר במילים, עצם הרכיבה על הכלים הכל כך מגניבים האלה ( עוד אומרים מגניב?, לא יודע, בן 42...) עושה את חווית הנוף לעוצמתית הרבה יותר.

קצב ההתקדמות עולה, יש תחושה טובה על הכלים, הכל מתחבר הרבה יותר חלק. יש עזרה הדדית (ויש מקומות שצריך הרבה עזרה), צוות מדריכים שעובד קשה והכל קורה תוך כדי תנועה. דברים שביום הראשון היו סופר קשים ומאתגרים, הפכו לקלים יותר, רכיבה בעמידה כבר באה טבעי לגמרי, כך גם אחיזת הכידון, השימוש המשולב בקלאץ במעברים קשים, שינוי תנוחת התחת במצבים שונים.

כבר מרגישים מצויין את הרגליים בתוך המגף וכך גם השליטה בברקס ותיבת ההילוכים, אני מתחיל להכיר ולהבין את הכלי ועל כל החלטה נכונה הוא גומל לי באהבה גדולה.

אחרי ארוחת צהריים במסעדת כפר ציורית בתוך כפר רומני, נחנו מעט בזמן שהצוות הטכני מטפל באופנועים (דלק, מים ותקלות קטנות) רעש מנוע יד על המצערת,בועט בהילוך ראשון, המשך תנועה.

אחה"צ חזרנו למלון, התחושה כבר שונה לגמרי, הרבה יותר ביטחון, הרגשה של ניצחון, על עצמי בעיקר, הכיף רק התגבר, האתגר מול המכונה כבר מקבל אופי אחר, גם שמחה על שנשאר עוד יום רכיבה מלא, גם עצב שיהיה זה האחרון.

אחרי עוד ארוחה מרשימה ומעט אדי האלכוהול מהצויקה הרומני, התעלפנו לשנת לוחמים.

היום השלישי - פרידה בהילוך גבוה

ביום הפרידה כבר החלקנו עם המומנט המתאים, המסלול היה מדהים וכל העליות לפסגות הרים נראים מתוך גלויה. עוד בול עץ נפל באמצע המסלול וצריך לעבור, עוד מדרון חלקלק ומעבר מים, עוד ירידה מטורפת ועליה סילעית תלולה ובוץ, הרבה בוץ, סינגל סבוך, ענפים נתקעים בקסדה.
המכונה עובדת, מגיבה בעונג לכל מכת גז, הילוך וברקס, אני מאוהב ועושה דברים שנראו לי דמיוניים רק לפני יומיים. זה כבר אפשרי. ביום השלישי האופנוע לקח אותי לקצב, רמה והפתעות שלא דמיינתי.

סיימנו את היום על פסגה חלומית, קצה העולם, ובעודנו יושבים על ספסל אי שם, שנראה שהוצב שם במיוחד בשבילנו, עבר אותנו עדר כבשים לבנות, עמוסות צמר והקיף אותנו. ככה ישבנו בתוך ענן של כבשים, על פסגת העולם, מאושרים כמו שכבר שכחנו איך, מי שנולד הרוויח !

ירידה מטורפת ומדהימה, עוד שיעור בהתמודדות מדרונות, אנחנו למעטה, בדרך למלון, קשה להאמין שנגמר.

לסיכום החוויה אני רק יכול לומר: הגעתי דרך חבר, מבלי לדעת מה לאן ואיך, וסוף סוף מצאתי את הדרך להגשים חלום. קיבלתי חווית אינדורו מטורפת, 3 ימים מרוכזים (יותר טוב מכל סדנא או שיעור) באיזור מהיפים שראיתי בחיי, על מפלצות חזקות מרעישות ומשמחות את הלב. הארגון, האוירה והאנשים, הכל התחבר יחד לחוויה מופלאה, התחלתי לחסוך לשנה הבאה.

תודה ענקית, לווילי, האיש והאגדה שעשה את כל זה לאפשרי וברמה הכי גבוהה שיש, וכמובן לאישתי, שדחפה אותי לעשות זאת.

עמית שורץ
סיביו רומניה מאי 2014

רוצים לשתף אותנו בחוויות שלכם? כתבו לנו







תגובות לכתבה
1.שמוליק ישראל 30-09-14
מדהים
2.בן קיסוס 30-09-14
רומניה- רק עם ווילי... הייתי לפניי 3 שנים,מסיים את הצבא ונוסע שוב..
חוויה!
3.ליאור 30-09-14
כחבר בצוות הטירונים במסע המרתק והמדהים הזה, יש לי לומר רק דבר אחד: ניפגש במסע הבא...! ועמית, אתה כבר במתקדמים...
4.Doron barabi 30-09-14
כתבת יפה
גם בפעם הרביעית זה עדיין חוויה מדהימה
ארגון וסדר מופתי
5.נח 30-09-14
דיברתי עם הרבה אנשים שיצאו למסע הזה עם ווילי וכולם חזרו עם אור בעיניים, אנדורו באוזניים ואולי אפילו גלגל שיניים אי שם בין הרגליים. שאפו עליך יא ווילי
6.טדי הרוש 30-09-14
גם אני נפלתי בפח הזה..
מאז אני נוסע כל שנה כמכור קשה.. 😃
7.שלומי אקטע 30-09-14
אכן כתבה וחוויה מאלפת ומעלפת אתגרית,כייפית ומאורגנת כמו שרק מקצוענים יכולים....הלל לווילי וכמובן אכלנו אותה...חייבים לחזור לרומניה.
8.אורלי 30-09-14
וילי המלך בכל תחום בחיים משחק אותה.
תענוג
9.תומר אביטל 30-09-14
במילה אחת ווא. אחלה סיכום למרות שחייב להיות שם בשביל להבין. גם אני נפלתי חייב לחזור שוב ושוב ושוב... ווילי תודה היה אחלה טיול...
10.יובל יתים 30-09-14
איזה יופי של סיכום עמית - כל הכבוד!! באמת הייתה חוויה רצופה לכל רמות הרכיבה ועם אחלה אנשים אחלה אוכל, אווירה והיה כיף גדול, ווילי, מחכים שהזמן יעבור עד לטיול הבא
11.עמית 01-10-14
תודה לכולם, שכתבתי חזרתי לשם וכל מה שמעניין אותי מאז שחזרנו זה מתי נוסעים שוב, חיי אינם אותם חיים, ווילי הרס לי אותם :)
12.ווילי 01-10-14
תמיד שמח להגשים חלומות לאנשים ונתראה בעונת הטיולים בשנה הבאה
13.אדיר 05-10-14
הייתי בהרי הרגיטה שברומנייה בחודש יוני והיה מדהם, מפחיד, מטורף, מעייף והכי חשוב מהנהההה.
הוסף תגובה

*שם:

אימייל:

*רשום את הספרה שלוש:

*תוכן התגובה:


כל הזמנים הם GMT +3. השעה כרגע היא 21:58-24.