טכני למען הקהילה מוטוקרוס אופנועים אנדורו אופנועים אנדורו טרקטורונים באחה ישראל
ראלי יוון 2014 OFFROUD- חווית משתתף


   23-06-2014, גיא גוטליב   
  שלח כתבה זו בדוא"ל

גיא גוטליב, נווט צוות א.ד. מוצרי תעבורה והשטח של גי@, יצא לראלי יוון 2014 וחזר עם חוויות וגם מדליה על נחישות והתמדה

הקדמה
אני שוכב על המיטה בעיירה הציורית נאפפאקטוס ביוון, השעה 23:00, אחרי יום ארוך ומתיש פתאום הנייד שלי מצלצל ועל הקו דדי (המכונה הזקן) שפרונץ. הוא מבשר לי חגיגית שנרשמנו לRALLY GREECE OFFROAD 2014, שיערך בעוד כחודש בצפון יוון, בעיירה פלורינה. ראלי של כ- 1000 ק"מ ואני חושב לעצמי בעוד כמה ימים אחזור ואוריד אותו מהרעיון המטורף הזה.

אז בואו נעשה קצת סדר

רועי שפירא (פאג'י), פנה אלי וביקש אם אוכל להתלוות אליהם בתור איש סיוע ל- rally hellas 2014, מיד קפצתי על הרעיון, ומבחינתי זו הייתה טבילת אש בחול. לאחר החזרה לארץ אני מגיע למשרדו של שפרונץ במושב בצרה, ורואה שיהיה קשה להוריד אותו מהרעיון ההזוי הזה, וכנראה שנצטרך לצאת יחדיו לראלי. ההכנות בעיצומן, אישור מהיר לימי חופש מהעבודה, הכנת הרכב; מדבקות, קצת חלקי חילוף, מיתוג מחדש של קבוצת המירוץ שלנו, ועוד מליון דברים שאני לא זוכר. אה, והכי חשוב לימוד של ניווט לפי סיפור דרך.

וידוי קטן, מעולם לא ניווטתי לפי סיפור דרך, אני פוחד מזה פחד מוות, בייחוד בפעם הראשונה על גבי מדינה זרה שאני לא מכיר בכלל. למשימה הזו מתגייס איתי מולדבסקי, נווטו של רועי, ובאחד מימי השישי מקדיש לנו איתי יום הדרכה והתמקצעות בסיפור דרך, לימוד תפעול טרה טריפ, ואפילו תרגיל מסכם. כשבוע לפני המירוץ אנחנו קובעים ביחד עם כל הצוותים בחיפה, המשלחת הישראלית כוללת את צוות גתוס-כל גדר (שי שמעוני ודובי מילר), צוות קוקה קולה זירו (גל שחם ונמרוד אופיר (קיד)) ואותנו (בפג'רו הכחולה של א.ד. מוצרי תעבורה ו"השטח של ג'י@" שזו לנו טעימה ראשונה בחול). ראוי לציון העזרה של כולם והפרגון שהעניקו לנו.

כבר במפגש בחיפה מתחילים הפרפרים בבטן, המדבקות החדשות שהוכנו מודבקות על הפג'רו (הבובה) הכחולה, היא נקייה ומצוחצחת, ומועמסת על האוניה של SLAMIS לא לפני שהיא מועמסת בצמיגים (TOYO) חלקי חילוף ושאר דברים רלוונטים. נפרדנו כך הייתה דממה, וחזרנו למרכז להמשך ההכנות, שזה כולל סגירה סופית של כרטיסי טיסה, אירגון הציוד, ו-וידוא אחרון שכל הפרטים המנהלתיים סגורים מכל הכיוונים. יום לפני הטיסה, אני עוד מספיק לסיים טיול של יומיים ברמת הגולן, מגיע הביתה בשעה 20:00, אורז בזריזות את המזוודות ובשעה 21:30 בדיוק מתייצב אצלי חנן ארבלי, ואנו יוצאים יחדיו לשדה התעופה. שם אנחנו פוגשים את שאר חברי המשלחת: דודי לזר (חובב ספורט מוטורי מובהק ובעל חברת כל גדר), חבר שלו יובל בוקס ממושב חצבה, ועודד גרוס הבעלים של סדנת השיפורים גתוס, שהוא האב הרוחני של המשלחת, אחראי על כל הארגון והלוגיסטיקה של המשלחת הישראלית, בעל קשרים יוצאים מן הכלל ביוון. עוד מצטרף אלינו העיתונאי, יואב קווה, שיסקר את הראלי לעיתונות בארץ.

צוות קוקה קולה-זירו עם צוות גתוס-כל גדר

הטיסות שלנו קצת על הפנים; ממריאים בשעה 1:00 מנתב"ג, נוחתים בטורקיה, המתנה של כ- 3 שעות ואז טיסה ישירה לסלוניקי. נחתנו בסלוניקי בשעה 7:45 בבוקר. שמנו פעמינו לכיוון חברת ההשכרה, שם חיכו לנו 2 מכוניות מסחריות שישרתו את צוותי הסיוע ואותנו בהתניידות ממקום למקום. הודעת טקסט בהולה מגל שחם שהגיע לסלוניקי כבר ערב לפני, "בואו מהר למלון שאני שוהה בו לארוחת בוקר", נסיעה של כ- 20 דקות ואנו כבר באזור המלון, ברבור קצר (עוד לפני המרוץ) במציאת המלון, אבל בסופו של דבר אנו קולטים את גל וקיד לבושים ממיטב הקולקציה של קוקה קולה-זירו, מנופפים לנו מרחבת הבריכה של המלון. התפנקות קצרה על ארוחת הבוקר במלון, בין לבין אני דואג "לקשט" קצת את רכבי הסיוע במדבקות של כל מה שמצאתי, בכדי להיכנס קצת לאווירה.

עולים על הרכבים לכיוון העיירה פלורינה, נסיעה של כשעתיים וחצי למלון שלנו. שם אנחנו פוגשים לראשונה את קוסטאס היווני, מארגן הראלי, שמקבל אותנו הישראלים בחמימות ודואג לכל צרכינו. כאן אני פוגש גם את עומרי אוחיון, חבר שהצטרף על חשבונו, לחוות איתנו את החוויה שנקראת RALLY GREECE OFFROAD 2014. קבלת חדרים זריזה, וכבר אנחנו מוצאים את עצמנו יושבים במסעדה יוונית על גדות הנחל, באמצע העיירה, אוכלים ממיטב האוכל היווני. לקראת ערב חוזרים למלון להמשך התארגנויות ושינה מוקדמת, לאחר שלילה לפני כן, בעקבות הטיסות שחווינו כמעט ולא ישנו. בבוקר יום שישי משכימים קום, קבענו לשעה 7:30 - ארוחת בוקר זריזה וכבר אנחנו על הרכבים לכיוון העיירה GREVENA לפגוש את הרכבים. נסיעה של כשעה וחצי ואנו בפאתי העיירה מחפשים את הרכבים. לפתע, מאחת הסמטאות, אנו רואים על גבי משאית את הבובה הכחולה מציצה אלינו, ההתרגשות גוברת. אנו מאתרים את נהג המשאית שדואג לנו בזריזות ל"סקייטים" להורדת הרכבים מהמשאית, החניית הרכבים בצל, והתארגנויות אחרונות לקראת המירוץ, שכללו: הרכבת GPS, כיול הטרה טריפ, הדבקת מדבקות אחרונות, העברת הציוד לרכבי הסיוע, התקנת מצלמות ה-go PRO. לאחר שכולם מוכנים, אנו נוסעים בשיירה ישראלית מכובדת לכיוון מרכז העיר להרשמה וחלוקת ספרי דרך, לא לפני שאנחנו עוצרים בתחנת דלק קטנה, לתדלוק הרכבים לקטעי המירוץ של היום הראשון.

ההתרגשות גוברת ואנו כבר חונים ברחבת ה- PARK PARME של תחילת המירוץ, ההרשמה מתבצעת בזריזות - הדבקת מדבקות הראלי על הרכבים, והמתנה לשעה 14:00, אז יזנקו ראשוני המתחרים היום הראשון שמורכב מ-5 קטעים (3 מנהלתיים ו-2 תחרותיים). הקטע המנהלתי הראשון אורכו כ-43 ק"מ והוא מביא אותנו לכיוון עיירה נוספת שנקראת גלאטיני. ההתרגשות גוברת לקראת הקטע התחרותי הראשון, ואיתה גם הפחד שלי מניווט באמצעות סיפור הדרך. דקה לזינוק, האדרנלין בשמיים, ספר הדרך פתוח, הטרה טריפ מאופס, מצלמת ה- go PRO מופעלת. 5, 4, 3, 2, 1 ויצאנו לדרך: השביל זורם ואיתו גם הניווט, לאורך הדרך צלמים וחובבי ראלי מנופפים לנו לשלום, הבובה נוסעת כמו שלא נסעה מעולם, הזקן ואני בשמיים, עוד פנייה ועוד מזלג הכל פשוט פיקס. דדי מדווח לי על שביל משמאל, לאפס טרה טריפ, ואני מייד מדווח לו: "אופס, מתחילים לטפס במעלה היער בדרכים צרות ומפותלות". דדי מנגן על הבובה בדרכו המיוחדת כמו שרק הוא יודע. מסיימים את הקטע בין 44 הק"מ ללא טעיות ניווט, וללא רכב שעקף אותנו כנראה שלחצנו ונסעו ממש טוב. מגיעים לקטע הקישור השני באורך של 30 ק"מ, לוקחים קצת אויר, שותים מים, חוטפים איזה חטיף אנרגיה ומשהו קליל. והופ אנחנו כבר בקטע התחרותי השני באורך של 35 ק"מ ושוב הכחולה מתנהגת יפה, מחזירה לנו על כל מה שהשקענו בה בחודש האחרון, יבבת מנוע הדיזל נשמעת למרחקים, ואנו מסיימים את הקטע שוב, ללא עקיפות בפאתי העיירה פלורינה. קטע קישור קצר של כ-6 ק"מ לנקודת הסרוויס של היומיים הקרובים, ברחבה גדולה ליד מגרש הכדורגל של פלורינה, ושם כבר מחכה לנו צוות הסיוע של RALLYART, בניצוחו של רנאטו, שמסתערים על הרכבים ונותנים לנו שירות של מלכים. מבחינת מכונאות חשמל חלפים ואפילו מיני מסעדה קטנה, שדואגת לנו לאוכל ושתייה. דובי, קיד ואני מוסעים למלון ללימוד והכנת ספר הדרך ליום השני, בעוד הנהגים נשארים לחכות לסיום הטיפול ברכבים. נסיעה קצרה לשטיפה לקראת היום השני וחזרה למלון. מקלחת מרעננת אני דואג לנקות לדדי ולי את החליפה, לכבס את כובעי הגרב, שהכל יהיה מוכן ומזומן לבוקר. קובעים כולם יחדיו לארוחת ערב משותפת בחדר האוכל של המלון, מחליפים קצת חוויות מהיום, פורשים לחדרים - דדי כבר נרדם ואני יושב עוד קצת בחושך, ללמוד ולסמן את ספר הדרך ליום השני עד שהעיניים נעצמות וגם אני נרדם.

היום השני למירוץ מתחיל בשעה 8:00, כך שבשעה 6:30 קבענו בחדר האוכל לארוחת בוקר זריזה, ויציאה לנקודת הסרוויס. בדיקות אחרונות וארגונים של הרכבים לקראת היום השני. היום מחכים לנו כ-15 סטייג'ים באורך כללי של כ-400 ק"מ, שמתחילים באתר סקי בסטייג' של 37 ק"מ, מדהים ביופיו, שיורד מההר לכיוון העיירה, בדרכים מדהימות, מלאות בנחלים זורמים, חורש צפוף, שבילים מהירים אך עקלקלים. דדי ואני מופתעים מהניווט המדויק, והתקשורת המשתפרת בינינו, נראה לי שהגענו לתיאום מושלם ומדוייק בתא הנהג. הסטייג' מסתיים, לא לפני שאנחנו עוצרים בכדי שאוכל להקיא קצת את נישמתי (זה קורה לי לרוב בניווטים), גם ביום הראשון זה לא פסח עלי ודאגתי להקיא בכל אחד מהסטייג'ים.

ארבעה סטייג'ים כבר מאחורינו, ואנו חוזרים לנקודת הסרוויס, לא לפני שהקשר פנים שלנו חדל מלעבוד וב-2 הסטייג'ים האחרונים אני נאלץ לצעוק לעבר דדי, בכדי שיוכל לשמוע את הוראות הניווט שלי. צוות הסיוע האיטלקי מזהה בזריזות את התקלה בקשר, חוט סורר שהחליט פתאום באמצע החיים להתנתק, ואני רואה את רנאט האיטלקי בכבודו ובעצמו, ישב ברכב ומלחים את החוט. בדיקה קצרה מוודאת שהקשר חזר לעבוד, ולא אצטרך לקרוע את הגרון דדי מאושר שיכול לשמוע את הקול שלי דרך האוזניות בקסדה. נותרו עוד כמה דקות לסיום הסרוויס, דדי מתלונן שהרכב טיפה לא סוחב ושיוצא עשן שחור, המכונאי האיטלקי מזהה קרע קטן בצינור האינטרקולר, שמוחלף בזריזות (עוד לפני שהספקתי להגיד ג'ק רובינזון), ואנחנו כבר יוצאים לחצי השני של היום. דופקים 3 סטייגים מדהימים, שבמהלכם אנחנו עוקפים כ-3 רכבים שנתקעו מכל מיני סיבות, אני גוער בדדי שנאט את הקצב, האחרים יעשו בשבילנו את העבודה, אנחנו נשמור על הרכב ונדאג להביא אותו בשלמות לקו הסיום של היום הקשה הזה.

נותר לנו סטייג' אחרון של היום השני, אנו ממשיכים במירוץ בצורה מופלאה, מדווחים על כל שביל פנייה או מבנה בספר הדרך, ומתחילים סוף סוף להנות מהראלי. ספר הדרך המפחיד כל כך, מתחיל להיות מאוד מאוד ידידותי, הרכב, לאחר החלפת הצינור, נוסע הרבה הרבה יותר טוב וכבר לא מעשן כמו קודם, אבל אז, קילומטר וחצי לפני סיום היום, ברגע של חוסר תשומת לב אנו מפספסים סיבוב, נופלים כ-6 מטר בתוך החורש היווני, ונשכבים על צידי הרכב. דממה, אני ישר מדומם את הרכב באמצעות מפסק הבטיחות, שואל את דדי אם הוא בסדר? כאשר שנינו שוכבים על הצד, בתוך כסאות המירוץ, חגורים בחגורות, הוא עונה לי כן. אני פותח את החגורה פותח את הדלת ומשתחל לאט ובזהירות החוצה. מוריד את הקסדה ובא לעזור לדדי לצאת, אבל הוא כבר מזמן מזמן בחוץ (לא יודע מאיפה הוא מביא את הכוחות האלה) שנינו מסתכלים אחד על השני ואומרים GAME OVER. רואים חלק מהצוותים חולפים על פנינו, אני יורד לרכב לחלץ את הפלאפונים שלנו, ולהודיע למי שצריך. קודם כל מודיע לקוסטאס המארגן, שמבטיח לשלוח גרר בהקדם, ואחר כך לחנן איש הסיוע שמאוד נבהל, לעודד ולדודי שמגיעים בזריזות לבלות איתנו את השעות הקרובות בנסיון חילוץ הרכב.

לאחר המתנה של יותר משעה, אנו מחליטים לנסות להפוך את הרכב בחזרה לגלגלים באמצעות חבר של עודד, הנסיון אכן מצליח, והרכב חזרה על הגלגלים. עד כאן הקטע הקל, ההמשך הוא משיכת הרכב במעלה המורד, בשיפוע כמעט בלתי אפשרי, כאן כבר הטויוטה של החבר של עודד כשלה, ונאלצנו להמתין לבואם של ה"כלים" הכבדים. ברצוני לציין את עודד גרוס, שפיקח והיה אחראי על כל מהלך החילוץ, במסירות ובמקצועיות, ולא נח לרגע עד שהבובה עלתה בחזרה לשביל, לקראת השעה 21:00 בלילה. ההתהפכות הייתה בשעה 14:38 משיכת הרכב במעלה המדרון נעשתה במקביל ע"י טרקטור של מקומי, שסירב בתוקף לקבל כסף עבור החילוץ, וגרר שנשלח ע"י המארגנים בשעה 22:00. הרכב הגיע לסרוויס, המכונאים, שמזמן סיימו את עבודתם, המתינו לנו בקוצר רוח בהסתערות של לוחמים משכו את הפגוש הקדמי שעוצב מחדש למקומו, סידרו את מה שאפשר היה לסדר, עשו בדיקת שמנים ומים לרכב, דדי לא ויתר על הרחיצה היומית, ואנחנו מקבלים החלטה אנחנו את הראלי הזה מסיימים ויהי מה. אני פורש למלון, לשבת על סיפור הדרך של היום האחרון ולקראת 1 בלילה אני שומע את נהמת הפגרו מהמרפסת של המלון ואומר לעצמי אין GAME OVER, אנחנו ממשיכים מחר ו מ ס י י מ י ם את המירוץ. נוהל קבוע, אני מכין ורוחץ את הביגוד, תולה הכל למחר, דדי מגיע, אוכל, מתקלח ונופל שדוד למיטה, אני ממשיך עוד קצת עם ספר הדרך ומתרסק.

יום שלישי של המירוץ, שוב קמים מוקדם ונפגשים בנקודת הסרוויס, כל הצוותים באים לדרוש לשלומנו לראות שהכל בסדר, האם אנחנו צריכים משהו (ממש משפחת ראלי יוון). היום יחכו לנו 270 ק"מ (144 מנהלתי ו-123 ק"מ תחרותי). אנחנו ממשיכים בקצב טוב, הן בניווט והן בנהיגה. אט אט חוזר לנו הבטחון בעקבות אירועי אתמול, והכחולה חוזרת לנגן ומחזירה לנו על העקשנות שלנו לסיים את המירוץ, היא פשוט איתנו החלטית ועקשנית להגיע לסוף ראלי יוון בגובה של 2200 מטר. הסטייג'ים חולפים במהירות, באמצע היום אנחנו מקבלים שוב סרוויס לרכב יוצאים ל-Super STAGE קצר - ראווה לתושבים בשטח שהוכן ע"י המארגנים, ומשם היישר לקטע הסיום, שיעפיל לגובה של 2200 מטר למפגש הגבולות יוון, בולגריה ואלבניה.

סטייג' באורך של 22 ק"מ עובר חלק ללא דרמות, בסיומו מחכים לנו כל הצוותים, טוב נו, כמעט כולם, יש כאלה אחרינו. מוחאים לנו כפיים בסיום המרוץ, קצת צילומים של המשלחת הישראלית, והתלהבות של סיום המירוץ הבינלאומי הראשון שלנו. יורדים בשיירה מנהלתית לכיוון העיירה, ארובות השמיים נפתחות למשך כחצי שעה של גשם זלעפות, כשהפסיק הגשם התחלנו לאט לאט בנסיעה מנהלתית לחזור לעיירה פלורינה לטקס הסיום, בדרך עוד מחליט המצבר שלנו לשווק חיים, ואנו נגררים ע"י המארגנים לרחבת הסיום בעיירה, שם נודע לנו כי הישראלים כבשו את יוון: גל שחם וקיד מסיימים במקום השני הכללי ובמקום הראשון בקטגוריה, שי ודובי גם זוכים לגביע, ואנחנו מסיימים במקום ה-12 מתוך כ-24 צוותים שהתחילו, מקבלים מדליה על עקשנות ונכונות לעמוד במטרה ולסיים את ראלי יוון. אורזים ציוד במהרה ברכבים ומעלים אותם על המשאית בדרך לאתונה לאוניה.

לסיכום, היה ארוע מעולה מאורגן ומתוקתק למופת, לראשונה בחיי חוויתי התהפכות במרוץ, אבל זה קורה גם לטובים ביותר. יותר מכל ריחפה מעל הכל האחווה הישראלית, שהיתה דוגמא ומופת למשלחת ישראלית, שבאה להפגין נוכחות בראלי בינלאומי, ולשים את עצמה גם בזירה המוטורית על המפה.

ועכשיו לשלב התודות: ראשית לעודד גרוס האב הרוחני של כל המשלחת, שדאג תמיד לסגור את כל הדברים הגדולים והקטנים, נתן לנו שלווה ואורך רוח, וגרם לנו להתרכז אך ורק במרוץ. לדודי לזר, מנהל קבוצת המרוץ גתוס-כל גדר שניהל בעצם את כל הקבוצות, תפר לנו את רנאט האיטלקי בתור סיוע לכל הצוותים (דבר מעולה שהייתי ממליץ עליו לכל משלחת ישראלית היוצאת לארוע מהסוג הזה). ליובל בוקס, שביחד עם עודד היו ממונים על החילוץ והמורל לאחר ההתהפכות. לגל שחם על ההתעקשות שדדי ואני נצא לראלי בינלאומי ראשון, ולא ויתר לנו. לנמרוד אופיר (קיד) שעזר לי בכל נושא הטרה טריפ, שהיה חדש לי. לשי ודובי שתרמו ועזרו לנו עם הנסיון הבינלאומי שלהם במירוצים. לחנן ארבלי, איש הסיוע האולטימטיבי, שתמיד נמצא ברגע הנכון, בזמן הנכון, ועמד לכל משימה ואתגר שהצבנו בפניו. לעומרי אוחיון, חבר יקר, שבא, עזר וסייע מרצונו החופשי לכל המשלחת הישראלית. לגיא רפאלי ושמעון ראובן שחברו למשלחת ביום שישי, נתנו את הטיפים שלהם ועזרו אפילו לצוות הסיוע בטיפול. לגלעד אמקיה מדרך השטח, שבא בתור איש טכני של צוות גתוס-כל גדר, אבל כשהיה צריך לתת כתף לכחולה, מיד עזר. ואחרון אחרון חביב, דדי שפרונץ הידוע בכינויו הזקן, שלא ויתר לי והאמין ביכולתיי לנווט בסיפור הדרך ותמיד אמר לי יהיה בסדר, ואכן היה בסדר ואפילו בסדר גמור.

תודה לכולכם

רוצים לשתף אותנו בחוויות שלכם? כתבו לנו

מקבלים מדליה על עקשנות והתמדה




תמונות מהגלריה





תגובות לכתבה
1.גל שחם 23-06-14
גיא, אתה כותב מדהים ויחד עם זאת אתה אדם מדהים. היה לי כיף גדול אתכם. מקווה שתבואו גם לברסלאו בולגריה בספטמבר...
2.יואב שיטאי 24-06-14
אהבתי. כל הכבוד.
הוסף תגובה

*שם:

אימייל:

*רשום את הספרה שלוש:

*תוכן התגובה:


כל הזמנים הם GMT +3. השעה כרגע היא 01:45-24.