צילום: זאב שטיין

ערן וולנברג מוכר כשועל קרבות ותיק בתחום הראלי רייד, חוויות מרוץ ראלי רייד טל שחר, דרך עיניו

שמי ערן בן 37 נשוי + שלושה ילדים (בת בכורה בת 4 וחצי ותאומים בני שנה וארבע חודשים). בעבודתי אני מנהל תחום ובנוסף מתפקד כמג"ד במילואים.

אני מתחרה בתחום הראלי רייד משנת 1998 ומשתייך לקבוצת המרוצים של KTM כאשר האהבה העיקרית שלי בתחום, מעבר לרכיבה על האופנוע, זה נושא הניווט.
מבחינתי השיא בתחום התחרויות היה עם יציאתי לראלי הפרעונים בשנת 2007 וזכייה במקום ה-3 בקטגוריית המרתון ומקום 11 בכללי.
לצערי בשנים האחרונות נושא הניווט פחות בא לידי ביטוי במרוצי הראלי רייד , והמתחרים התבססו בעיקר על ניווט באמצעות מכשירי ה-GPS.


בשנה האחרונה בעקבות כניסת חוק הספורט המוטורי, נושא הניווט נעלם, ואופי התחרויות הוא הקפות במסלול מוגדר (כפי שהיה בתחרות הראלי רייד טל שחר)
תחרות מסוג זה מהנה בעיקר בזכות הרכיבה המהירה על האופנוע אבל פחות מאתגרת, אותי באופן אישי (מלבד הרצון לנצח מעצם היותי תחרותי), מה גם שהיתרון היחסי מבחינתי (הניווט) נעלם.

בבוקר המירוץ מתחילה ההתרגשות בבטן, אחרי עשרות מירוצים, עדיין יש התרגשות. נראה לי שביום שהיא תפסיק- אפסיק להתחרות. בשונה מהתחרויות האחרות, זו, אורגנה ע"י העמותה. ידעתי שיתנו דגש על הארגון וההכנות אך לא ידעתי בדיוק למה לצפות.

כבר בשלב המקדים לתחרות, שלב קבלת המיילים, ובמיוחד עם ההגעה למתחם התחרות כבר היה ברור שחשבו על הפרטים, השקיעו והכינו אירוע איכותי. כל תהליך הרישום היה מהיר ונוח וכמוהו גם הליך הבחינה הטכנית. המסלול עצמו היה מהיר ושילב גם קטעים יותר טכניים (פניות וסיבובים) מה שהפך אותו לכייפי ביותר. מהקפה להקפה תחושת הביטחון עלתה ואיתה גם המהירות. כמי שהוזנק ראשון, נהניתי ממסלול ללא אבק, אך גם אלמנט התחרות אל מול מתחרים אחרים קצת נפגע. לצערי אירוע זה היה מועט משתתפים בקטגוריות האופנועים, וכתוצאה מכך המטרה הייתה להתחרות על ניצחון באלוף האלופים.

לסיכום,

היה אירוע איכותי, ולמרות שלא הצלחתי להשיג את הזמן הכי מהיר, היה ממש כייף, ולשמחתי הסתיים עם גביע וללא נזקים (לגוף ורכוש) ובהחלט נתן טעם של עוד.

אני רוצה להודות לספונסרים שלי, דלב מוטוספורט ומוסך אופרוד, שבלעדייהם היה לי הרבה יותר קשה, עד בלתי אפשרי, להגיע למרוצים ברמת מוכנות כזו,

נפגש באירוע הבא

רוצים לשתף אותנו בחוויות שלכם? כתבו לנו