טכני למען הקהילה מוטוקרוס אופנועים אנדורו אופנועים אנדורו טרקטורונים באחה ישראל
אנדורו גבעת המורה - חווית מרוץ


   30-05-2014, יובל גוטמן   
  שלח כתבה זו בדוא"ל

יובל גוטמן החליט ללכת בעקבות אביו ודודו, יוסי גוטמן, והצליח להגיע כל הדרך לפסגה

כל האהבה שלי לאופנועים החלה בגיל קטן, כאשר אבא שלי הושיב אותי על המיכל דלק של האופנוע ישר נוצר חיבר לצלילי המנוע. מגיל צעיר אני הולך לראות מירוצים ועוקב אחרי הליגות. בשנים האחרונות הלכתי למירוצים כדי לעזור לדוד שלי יוסי גוטמן. בכל מירוץ היה לי את החלום שיום אחד גם אני יהיה שם.

לפני שנתיים, אבא שלי החליט להגשים לי חלום, ולהמשיך את השושלת וקנה לי אופנוע. לא היה לי זמן להתרגל אפילו לאופנוע וישר יוסי (דוד שלי) החל לקחת אותי לרכיבות טכניות וקשות, הכל בכדי שאתקדם כמה שיותר מהר. כאשר החלה העונה, הרגשתי שאני מוכן כבר למירוץ הראשון שלי, הלכתי לעשות את כל מה שדרוש (רשיונות לאופנוע ולי) ונרשתי למירוץ בבית קשת, המירוץ לצערי נגמר הקפה אחת לפני האחרונה כאשר קיבלתי פנצ'ר ונאלצתי לפרוש, לאחר מכן ניסיתי את מזלי במירוץ בגלבוע ושם גם חסר מזלי ונאלצתי לפרוש לאחר נפילה קשה וכואבת.

כאשר הודיעו על המירוץ האחרון לעונה בגבעת המורה אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני לא מסיים אותו, ואם אפשר גם על הדרך קוטף מדרגה על הפודיום. התחלתי להתאמן ימים שלמים שהגיעו אפילו ל- 4 ימים בשבוע, אימוני רכיבה ואימוני כושר. כולם נרתמו לעזרה אבא, אמא, הדודים והחברים פשוט כולם. לילה לפני המירוץ האופנוע מתודלק, משומן ומוכן לפתוח את הגז על המסלול, ההתרגשות בשיאה (לא מצליח להירדם בלילה). בוקר המירוץ מגיעים עמוסי אנרגיה למקום המירוץ פורקים את האופנועים, נרשמים ועוברים את הבדיקות הטכניות. מתחילים להתארגן ולהתלבש והולכים לתדרוך, לאחר התדרוך, האדרנלין עולה גבוה לצלילי רעשי המנוע של האופנועים המתחממים. עולה על האופנוע עושה סיבוב כדי לחמם אותו ולבדוק שהכל בסדר. מגיע לשער הזינוק מנתק לרגע את המחשבות ומנסה להתרכז במסלול יוצאים לדרך.

את הספיישל הראשון אני עושה לאט, גם כדי לראות איפה יש מקומות בעייתיים, וגם כי קשה לרכוב באבנים המשוחררות במסלול. לאחר מכן יוצאים להתשה, ומנסים לעקוב אחרי הסימונים, משם מגיעים חזרה למדידת זמנים הראשונה, פה כבר אין יותר לרכוב לאט ובזהירות, מה שצריך לקרות יקרה.

ככה זה בכל ספיישל, התשה זה כבר משהו אחר שם צריך לרכוב בשכל ולנסות לעבור אותה בשלום.

ברגע שסיימתי את הספיישל (אחד לפני אחרון) ויוצא להתשה אחרונה אני קולט שיש לי פנצ'ר בצמיג האחורי. עוצר רגע, חושב מה לעשות, ומחליט לא לפרוש דווקא כשאני כל כך קרוב לסוף, וממוקם במקום השלישי, לוקח אחריות ויוצא להתשה. ההתשה מרגישה כאילו היא שעות, העייפות גוברת, והפנצ'ר רק מוסיף - אבל עם המון נחישות וכח רצון אני מצליח לסיים, ומגיע לפיטס להתייעצות עם אבא והחברים. כולם תומכים בהחלטה שלי להמשיך לספיישל האחרון, למרות שעלול להיגרם נזק. מצליח גם לעבור את הספיישל האחרון, ומרגיש בעננים מורידים לי את התווית עם הניקובים, ואני ממשיך לפיטס שם כולם משפחה וחברים מחכים לי ומריעים לי על שסיימתי את המירוץ ואני מרוצה מכך.

מגיע השלב שחיקיתי לו כל כך הפודיום!

מתייצבים שם עם הרבה חילוקי דעות (יש פודיום או אין ואם יש, איזה מקום?). מכריזים על כל הקטגוריות ולבסוף מגיעים למתחילים, אני מתפלל ומחזיק אצבעות, מכריזים על מקום שלישי ולאחר מכן על מקום שני ולבסוף מקום ראשון אומרים את השם שלי. הייתי המום, כי לא ידעתי שהלך לי כל כך טוב במרוץ, שמחתי כמו שלא שמחתי בחיים.

לסיכום, מירוץ עם תוואי קשה מאוד, שמח שלקחתי חלק בעונה המדהימה הזאת, גם בחלקים הפחות טובים וגם ביותר, מקווה שהליגה רק תמשיך לפרוח.

בהזדמנות זו אני רוצה להגיד תודה לכל מי שתמך ועזר:
ראשית לאבא שלי שתומך, עוזר ומשקיע בי תודה מלאה בהערכה. לאמא שלי ואחותי שגם תומכות בי, לדוד שלי יוסי על עזרה באימונים ובהכנה למירוצים, לדוד שלי אסף על שדואג שהאופנוע תמיד יהיה מסודר כמו שצריך, ולמור השותף שלי למירוצים ולאימונים על תמיכה לאורך כל הדרך.

נפגש בעונה הבאה

רוצים לשתף אותנו בחוויות שלכם? כתבו לנו







תגובות לכתבה
1.יגאל ג׳אן 30-05-14
כל הכבוד גבר!!!
2.המאמן 30-05-14
כל הכבוד על ההשקעה וההישג. אין ספק שהשיעור הקרוב יהיה שיעור בצניעות וחשיבותה.
הוסף תגובה

*שם:

אימייל:

*רשום את הספרה שלוש:

*תוכן התגובה:


כל הזמנים הם GMT +3. השעה כרגע היא 01:39-24.