טכני למען הקהילה מוטוקרוס אופנועים אנדורו אופנועים אנדורו טרקטורונים באחה ישראל
אליפות העולם בסופרבייק, חלום שהתגשם


   22-05-2014, בר לוי   
  שלח כתבה זו בדוא"ל

בר לוי, הגשים חלום, ומתחרה באליפות העולם בסופרבייק. חוויות שלושת המרוצים הראשונים הבינלאומיים בחייו של הצעיר המוכשר הזה, חלום שהתגשם

לפני כ-8 חודשים נשלח אבא שלי, מולי לוי מאופנועי השרון, כאורח כבוד של חברת פירלי לסבב האחרון של אליפות העולם בסופרבייק 2013 בחרז- ספרד. ברגע הראשון שהגיע למסלול התקשר אלי ונתן לי לשמוע את המנועים המטורפים צורחים, ואמר לי שזה לא יאומן מה שקורה שם. כשהסתובב בפיטס ביום המירוץ הוא הופתע לגלות על קטגורית ה- 500 סמ"ק של הונדה- פאטה. מאותו רגע הוא ידע שאנחנו חייבים להיות שם, וכשסיפר לי על זה הדבר הפך לחלום אשר חלמתי בלילות ובימים. אלי חן, המאמן שלי הגדול, שהוא הישראלי היחיד עד היום שהשתתף בליגת הסופרבייק העולמית בשנת 2004 בקטגורית ה- 1000 סמ"ק נרתם לעניין, הפך עולמות ולאחר זמן קצר בא אלי ואמר לי שאני רשום לעונת 2014. התחלתי סדרת אימוני כושר ורכיבת דריפטים בשטח, תוך כך שאני מטייל במחשבות על מה שהולך להיות שם. הייתי בטוח שאני ארכב עם ה- 15 הראשונים, ומהר מאוד אגיע להיות בעשיריה הראשונה, עד לרגע שהגעתי למחנה האימונים במסלול אלקרס בספרד. יום לפני האימונים, היינו חייבים ללכת ולראות על מה מדובר, וכשהגענו למסלול חשבתי שאני בחלום. אבישי, חברי לקבוצה והמכונאי שלי, קורא לי "בוא תראה הגיעו המשאיות של הונדה עם האופנועים שלכם", לפני עמדו 2 משאיות עצומות שרואים רק בטלוויזיה בליגת ה- moto gp, שבתוכם 25 אופנועי CBR 500 משופרים וציוד קבוצת מרוצים מלא. כל חיי חלמתי להיות רוכב מקצועי בקבוצת מרוצים מקצועית, אך לא האמנתי שאגיע לרכוב בקבוצה בסדר גודל כזה.

על המסלול רכבו קבוצות סופרסטוק 600 ו-1000, ואנחנו עומדים באמצע הישורת, כאשר הם עוברים אותנו כמו מטוסים במהירות עצומה. כל הלילה לא נרדמתי וחיכיתי לרגע שאעלה למסלול וארכב עם השאר. קבלת האופנוע שלי, ההרכבה שלו, קבלת ביגוד וציוד הקבוצה, תדריכים ולימוד רב, עברו לי כמו דקות, ואני על האופנוע אחרי ג'רמי מקוויליאמס (מאמן הקבוצה), רוכב moto gp לשעבר, שמראה לי את הקו. המסלול גדול ולא נגמר, ואני מרגיש שאני במהירויות פנייה עצומות ומפחידות ולא רגיל לאופנוע. לאחר שאני מתחיל להתרגל לאופנוע ולמסלול, ומרגיש שאני רוכב מאוד מהר, אני שם לב שאני מגיע לקטע הירידה אשר מתעקלת שמאלה, ולאחר מכן מתעקלת שוב שמאלה לפנייה כשהברך על הכביש וזווית ההטיה מאוד חדה, ואני בהילוך רביעי פול גז ואומר לעצמי שזה כמו במשחק הפלייסטיישן וכמו ה- moto gp שרואים בטלויזיה ממצלמות הרוכב, אני טס את הפנייה, אך פתאום אני רואה אותם עוברים אותי מצד ימין כאילו שאני עומד. באותו רגע הבנתי עד כמה הרמה שם גבוהה ואני הרבה מאחור. הייתי בהלם ואמרתי לאבישי "איך זה ייתכן שאני ברביעי, פול גז, והם עוקפים אותי כאילו שאני עומד?" דיברנו עם אחרים והבנו שהם בהילוך שישי פול גז!! הכל קורה מאוד מהר ואין זמן להיכנס להלם, מכיוון שמהקפה להקפה הם רק מתקדמים ומשפרים בזמנים. בסוף שלושת ימי האימון גם אני פניתי בירידה בהילוך שישי פול גז, כמוהם, ועמדתי איתם בירידה, אך בשאר הפניות הם פשוט נעלמו לי. משם נסענו לאראגון (מסלול מסבב ה- moto gp) למרוץ הראשון של העונה. כשהגענו לאראגון לא האמנתי למראה עיניי, עשרות משאיות של כל קבוצות המפעל והקבוצות הפרטיות, מסעדות שמקימות חברות המפעל הגדולות הפקה וארגון שרואים רק בטלוויזיה במרוצי ה-moto gp. המסלול ענק ומטורף, עליות, ירידות, פניות סגורות, פתוחות והמון פניות עיוורות.

הלו"ז לסופ"ש המרוץ הוא כזה: יום שישי- 40 דקות אימון, יום שבת- 30 דקות מרוץ זמנים (קוואליפיין) וביום ראשון המרוץ. אנחנו אומרים לעצמנו איך זה הגיוני רק 40 דקות להכיר את המסלול היטב ולהיות מוכן לקוואליפיין? בהתחלה היה לי קשה מאוד לזכור את המסלול ולהישאר על הקו המהיר, אך לאחר 20 דקות התחלתי לצמצם זמנים והורדתי בתום 40 הדקות 20 שניות מההתחלה. הקוואליפיין עבר תוך שיפור של עוד כמה שניות, כאשר המקסימום שהם מורידים מתחילת האימון הוא 5 שניות, בגלל הרמה הגבוהה שלהם. אבא שלי ואלי בטלפון אומרים לנו שהם עוקבים אחרי הזמנים באינטרנט והם היו בהלם שהורדתי 20 שניות באימונים, אלי אומר שזה מטורף, שאני רק בהתחלה והקפיצה ברמה היא אדירה.

המרוץ עבר וסיימתי במקום ה-21 מתוך 23. לאחר המרוץ, הבנתי איפה אני נמצא ומה הרמה ושאני חייב להתאפס על עצמי, לעכל וללמוד את הדברים באופן מיידי, מכיוון שכולם שם באים עם ניסיון של לפחות 5 שנים של רכיבה במסלולים גדולים, ואני בפעם הראשונה בלבד, מה גם שלהם יש מסלולים גדולים שהם מתאמנים בהם באמצע השבוע ולי אין בארץ בכלל איפה להתאמן. חזרנו לארץ מספרד ולאחר שבוע וחצי אני מוצא את עצמי בדרך לסבב מספר 2 הולנד- אסן. המסלול שטוח, אין עליות וירידות ופניות עיוורות, אך הפניות מהירות הרבה יותר מאראגון. למדתי היטב את הקו, ושיננתי במלון ובדרך את המסלול ואת הקו במפת המסלול, אשר נמצאת בכיסי. באימונים ובקוואליפיין צמצמתי עוד ועוד בזמנים על הקבוצה האחרונה. לפי תחזית מזג האוויר ידענו שיש מצב שירד גשם ביום המרוץ, ולא ידענו למה לצפות, מכיוון שאף פעם לא רכבתי בגשם.

מגיע יום המרוץ, השמיים סוערים וקטגוריות הסופר-סטוק וסופר-ספורט עולות למרוצים, אנחנו עומדים על הגג של הפיטס ורואים את הרמה המטורפת. קטגורית ה-SBK (ההיילייטס של האירוע) עולה להקפת חימום ומתחיל לרדת מבול. האופנועים חוזרים לפיטס להחלפת גלגלים עם צמיגי גשם, כיוון המתלים והבולם האחורי, ולאחר רבע שעה עומדים על הגריד ומזנקים. המהירות נמוכה בהרבה מהרגיל, הרבה מפספסים את הפניות ויוצאים מהמסלול, הרבה נופלים וקשה לעקוף. אמרתי לעצמי בלב שעכשיו זו ההזדמנות שלי לרכוב איתם, ובגלל שאני בא מהמוטוקרוס יהיה לי קל יותר להסתדר עם חוסר האחיזה. אבא שלי ניר חברי לצוות ואני, רצים להתכונן למרוץ. שינינו את כיוון המתלים והבולם האחורי והאופנוע עומד מוכן עם צמיגי גשם חלומיים ומחממי צמיגים. בהקפת החימום, אני שם לב שאני לוחץ על הבלם הקדמי והאופנוע בקושי עוצר, האחיזה ממש לא טובה וחייב להיות זהיר ולזרום עם האופנוע ולבלום אותו בעדינות, ובעזרה רבה של ההילוכים. מנהל הקבוצה שלנו אמר לנו כבר במחנה האימונים, שהזינוקים שלי טובים מאוד וזה טוב, וגם כאן זינקתי ממש טוב ונצמדתי לקבוצה האמצעית.

בר לוי ואבא

בשתי ההקפות הראשונות הייתי באמצע, אך מהר מאוד הביטחון של כולם עולה, והם מתחילים לעקוף ולברוח. באמצע המרוץ המון נופלים ויוצאים החוצה, ואני עוקף את אחד הרוכבים כאשר עוד אחד לפני ואני יושב עליו 4 הקפות. מסוכן מאוד לעקוף מכיוון שאין אחיזה בבלימה והפניות מאוד פתוחות ומהירות, אך ידעתי שזו ההזדמנות שלי ואין מצב בעולם שאני לא עוקף. מגיעה ההקפה האחרונה אני נצמד לגלגל האחורי שלו, וחושב לעצמי שאני חייב לעשות את זה בשביל כולם, ובעיקר בשביל אבא שלי שעומד בקהל. מגיעים לפניית השיקן המפורסמת של אסן (ימינה-שמאלה-ימינה מאוד חזקים) בדיוק לפני הישורת של הפיניש. אני יודע שדגל הפיניש כבר מונף, וזו הפנייה האחרונה וההזדמנות האחרונה שלי, אני נכנס חזק מהפנימי, שנינו יוצאים החוצה מהפנייה, ואני ממשיך בפול גז על הדשא ומסיים לפניו. באותו רגע הייתי כל כך מאושר, כאילו ניצחתי את המרוץ, מכיוון שידעתי שהוא מאוד מהיר ועם הרבה ניסיון. אני מגיע לפיטס עם הרגשה מטורפת ומחכה לראות את אבא שלי ואת ניר. הם מגיעים קופצים עליי, ואבא שלי מאושר אומר לי "אתה לא מאמין אתה מקום 15", לקחת נקודת אליפות, אין דברים כאלה זה מטורף. חוזרים הביתה מאושרים, ולאחר שבוע וחצי אני באיטליה במסלול אימולה עם אבישי.

יום לפני האימונים, אנחנו עושים הליכה על המסלול עם מקוויליאמס, ולא מאמינים למה שאנחנו רואים, המסלול עובר בתוך הכפר, בתים נמצאים מסביב למסלול והמסלול נראה מטורף, כמו רכבת הרים המון עליות, ירידות, פניות עיוורות ופניות חזקות. אמרו לי שהמסלול הזה הוא אחד הקשים בסבב, אך לא דמיינתי אפילו שהוא יהיה כזה. באימון היה לי קשה לשמור על הקו ולזכור את המסלול. בקוואליפיין כבר זכרתי היטב את המסלול ואת הקו, וצמצמתי 5 שניות, כאשר ההפרש שלי מהם הוא 4 שניות בלבד. הכל רץ מהר, ואני כבר עומד על הגריד עם אבישי, שנינו יודעים שאני חייב לזנק חזק בכדי שאוכל לעקוב אחריהם והם ימשכו אותי לרכוב יותר מהר. הרמזור כבה ואני נותן את הזינוק של חיי, עוקף המון ומגיע לפנייה השנייה, פניית שיקן, עם הקבוצה של הראשונים, עוקף עוד ועוד ופתאום קלטתי, שאני מגיע בהילוך שישי פול גז לשיקן, ואני בבעיה. מחוץ למסלול יש שטח מיוחד אשר נועד לבלום חזק את האופנוע במידה והוא יוצא החוצה מהמסלול. אני יוצא החוצה לשטח ואני בהילוך רביעי במהירות מטורפת. כאשר מגיעים לשטח הזה רוב הסיכויים הם לאבד שליטה ולהתרסק, מכיוון שזה סוג של חצץ טובעני, האופנוע משתגע לי ורוצה להעיף אותי ממנו, אך אני תופס אותו חזק בכל הכוח ואומר שאין מצב שאני נופל ממנו. אני מאט אותו לאט לאט בלי ברקסים, משתלט עליו וחוזר למסלול.

בר לוי ואלי חן

היו הרבה נפילות של אחרים במהלך המרוץ ואני מסיים מקום 18, כאשר הראשונים לא עקפו אותי בהקפה. אני מגיע לפיטס והמון אנשים באים ומברכים אותי על כך שהצלחתי לחזור למסלול, ולסיים את המרוץ. אומרים לי כל הכבוד שאני מסיים את המרוצים, מכיוון שקשה לסיים את המרוצים האלה על הגלגלים ותמיד יש כאלה שלא מצליחים. חזרתי הביתה מאיטליה, כאשר למדתי עוד המון דברים, ואני יודע בליבי שאני רק בהתחלה וצובר המון ניסיון ולומד שם המון דברים חדשים תמיד. אני יודע שאני הולך לעשות הכל כדי להצליח ולהגיע להיות בעשירייה הראשונה, ושאין מצב בעולם שאני לא אהיה שם. אנחנו יודעים בוודאות, שאם אתאמן ואם נמצא את העזרה והתמיכה לכך, נגיע למקומות האלה עד סוף העונה הנוכחית.

לפנינו עוד 5 מרוצים העונה, אשר נמשכים עד חודש אוקטובר. אני רוצה להודות לאבא שלי, מולי לוי, ולכל המשפחה, לצוות אופנועי השרון שבלעדיו ובלעדיהם אין סיכוי שהייתי מגיע לשם, לאלי חן המאמן שלי, חיים שילינג, אבישי חסון וניר כהן אנשי הצוות. תודה לספונסרים שלי לארט- קסדות LS2 ופירלי. תודה מיוחדת לחברת מסלולים האדירה על העזרה והתמיכה ולחברת מאיר- הונדה ישראל על התמיכה והעזרה בקניית אופנוע ה- CBR 500 המדהים לאימונים בארץ. לפנינו עבודה קשה ומרוצים מעניינים, נמשיך לעדכן בקרוב.

רוצים לשתף אותנו בחוויות שלכם? כתבו לנו







תגובות לכתבה
1.חוליו 22-05-14
בר אתה תותח. כל הכבוד שאתה מצליח לעמוד עם רוכבים הרבה יותר מנוסים ממך ומראה רוח קרב, כשנלחמים בכל הכח בסופו של דבר גם מגיעים להשגים וצבירת נקודת אליפות היא הוכחה ליכולת רכיבה, ועוד ברטוב!
2.ירין 23-05-14
בר תן בראש י'תותח שיהיה בהצלחה עוקבים אחרייך
הוסף תגובה

*שם:

אימייל:

*רשום את הספרה שלוש:

*תוכן התגובה:


כל הזמנים הם GMT +3. השעה כרגע היא 02:22-24.