טכני למען הקהילה מוטוקרוס אופנועים אנדורו אופנועים אנדורו טרקטורונים באחה ישראל
חווית מרוץ הבקעה - נדב השימשוני


   26-02-2014, נדב השמשוני   
  שלח כתבה זו בדוא"ל

צילום: אורנית ויטה

נדב השימשוני משתף אותנו בחוויות מתחרה חדש במרוץ האנדורו שהתקיים בבקעה בשבת האחרונה, ויש לו לא מעט תובנות. חוויות בגוף ראשון.

דילמות, כל החיים דילמות:

כמה לשתות, מה לאכול, לאן לנסוע לחופשה, לאיזה חוג לרשום את הילד, מתי למחזר את המשכנתא, מה להגיד כדי לקבל העלאה, למה כך ולא אחרת, מי החליט ולמה הוא קובע?
תמיד יש מרדף בסיסי אחרי שקט לראש, מחפשים כזה? בואו למרוץ! מבולבלים? תיכף נסביר.

הכל התחיל לפני כמה חודשים שבאתי לצפות במרוץ בבית שאן שהיה עירוב של אנדורו ומוטוקרוס, אז הכרתי רק שני מתחרים בקטגוריות המתחילים, מוניק ולמברוזו, את שניהם הכרתי עוד מזולו, אבל עוד נדבר על השבט.

מוניק סידרה לי צמיד להכנס לפיטס וישבתי איתם בין המקצים, שם הבנתי, אני חייב לנסות את הדבר הזה. עבר קצת זמן, נרשמתי לקורס רשיון מירוצים, דחיתי, ביטלתי, שכחתי להרשם שוב, כמו שאמרנו, דילמות. עבר עוד קצת זמן, ועוד כמה טיולים, ומידי פעם עלתה השיחה של מרוצים או לא, שוב הנושא דעך, עד שאילן עזרא לקח על עצמו את העמותה והתחיל להציף בפוסטים על המרוצים, הוא עזר מאוד לארגן יום אצל דני אוחנה, נרשמתי. משם כבר לא הייתה דרך חזרה.

היה לי ברור, שאם נצא למרוץ קבוצה מזולו, זה יגרור תמיכה של כל השבט ואכן כך קרה.
בניצוחו של אורן כליפא האגדי, קיבלנו יחס של קבוצת מרוצים מקצועית:, צל, כיסאות, שתיה קרה, קפה בבוקר, כל מה שהיינו רוצים ויותר. בסוף המקצה, עוד לא הספקתי להוריד קסדה, ומיד קיבלתי קרטיב ענבים שאני זוכר שאפילו נגסתי בו עם העטיפה, יחס ותמיכה כזו גם ספונסר אמיתי לא ייתן. עוד כמה עשרות חברים באו לצפות במרוץ ולעזור בהכנות, כל אחד הביא משהו לסעודה שהתקיימה אח"כ, עת נפתחו המנגלים והבשר והבירה זרמו כמים או בפודרה במקרה של היום הזה.

אתם בטח שואלים על הדילמות מההתחלה, אסביר, בשעה של המירוץ, כל מה שעולות בראש אלו שתי עובדות:
1. ״אני לא רואה כלום״
2. ״אני צריך לרכוב יותר מהר״
זהו. חוץ מזה לא קיים כלום. שקט בראש.
למרות הרעש של הרוכבים שעוקפים אותך, למרות רעש המנוע בעליות הנוראיות של הפודרה, למרוץ שקשוק המתלים על האבנים בוואדי.

הדבר היחיד שמעיר אותך מהשקט הזה הוא המרשל שמעיף מבט על המדבקה שלך ואומר ״צא, סיימת״. מצד אחד, אתה קצת מתבאס, כי כבר נכנסת לקצב שלך, הגוף כבר הבין שקוקטייל ומסאז הוא לא יקבל היום, והשלים עם הגזירה והאופנוע גם מתנהג כגיבור. מצד שני אתה כל כך מודה לו על שנגמר ה״סיוט״ ונשארת בחתיכה אחת.

למעלה, בפיטס, אתה מוריד קסדה ושותה שלוק מים ואז זה קורה.
הרעש חוזר.

עד המירוץ הבא.







תגובות לכתבה
1.גלעד 26-02-14
שגעון! מקנא ומפרגן
2.גלעד 26-02-14
שגעון! מקנא ומפרגן
3.אבי ששון 26-02-14
נדב, אתה תותח!!
כל הכבוד על הרצון והדרייב לקחת חלק במרוץ כל כך קשה ומתיש וסחתיין על המיקום המכובד למרוץ אופנועים ראשון בחיים.

אני מאמין שעל דבר אחד לא תהיה לך דילמה: "האם להשתתף במרוץ ההייר סקרמבל שייערך ב-15.3.2014 באלפי מנשה"
4.רן 26-02-14
יש כאלו שנולדו עם כפית של זהב בפה, שמשוני נולד עם כפית של פודרה, אבק ושטח.
5.דודי גולן 26-02-14
כל הכבוד לך שמשון הגיבור. כמה שאתה צודק, אין יותר שקט מרעש אגזוזים. בהצלחה במירוץ הבא!!! יללאה גביע שני לזולו
הוסף תגובה

*שם:

אימייל:

*רשום את הספרה שלוש:

*תוכן התגובה:


כל הזמנים הם GMT +3. השעה כרגע היא 15:02-24.