טכני למען הקהילה מוטוקרוס אופנועים אנדורו אופנועים אנדורו טרקטורונים באחה ישראל
תאונות או לחיות - טל דשא בטור דעה


   20-02-2014, טל דשא   
  שלח כתבה זו בדוא"ל

טל דשא בטור דעה אישי במיוחד, בעקבות תאונה שעבר עם כמה עצות, מניסיונו האישי, ובעיקר המסר "בטיחות מעל לכל"

רוב הקוראים מכירים אותי בזכות הכתבות שלי על הסופרקרוס, מוטוקרוס, מוטוגיפי, וטורי הדעה שלי. טור הדעה שלי יעסוק היום בתאונות שכל רוכב שטח וכביש מכיר, וכמעט כולם חוו. לפני הכל גילויי נאות - כבר הרבה זמן שאני מתחבט בשאלה האם לשתף את קוראינו בחוויית התאונה שעברתי, ונראה לי שהגיע הזמן לשתף ולדבר על זה, וגם לייעץ לגבי מה כן לעשות ומה לא. אינני עורך דין או בעל מקצוע בתחום הטיפול והשיקום, ולכן אלו הן תובנותיי והמלצותיי בלבד.

לפני כמעט שנתיים עברתי תאונה בדרך לעבודה, תאונה קשה, שאת ההשפעות שלה אני מרגיש עד עכשיו (וארגיש גם עד סוף ימיי), כמו גם משפחתי התומכת וחברי (אשר נפגעו בתאונה הזו מבחינה נפשית גם כן), חלקם לקחו את האירוע קשה וחלקם פחות, אבל בסופו של דבר כולם נפגעו. העובדה שהתאונה לא קרתה בגללי, אלא בגלל גורם אחר שאני לא יכול לפרט לגביו, רק הגבירה את ההבנה שהשליטה בחיי לא נמצאת בידי. בעקבות התאונה, אני לא מסוגל לעלות שוב על אופנוע כביש נוסיף לכך את הטראומה שחוויתי. הפציעה וההבנה שמשפחתי האהובה והתומכת לא תוכל שוב לעמוד בארוע דומה, לטעמי זה לא פייר להעמיד אותם במצב זה שוב. זו דעתי, כל אחד חושב ופועל בצורה שונה. ישנה גם העובדה שלא כל אחד נפצע וישנם גם רוכבים אשר עוברים את חייהם ללא ביקורים חוזרים בבתי החולים, כל אחד והמזל שלו.

כולנו רוכבים/רכבנו מתוך הבנה שיכול לקרות משהו בדרך, אלו שיש להם מזל לא נפצעים בצורה קשה ויוצאים מהנפילות הקטנות של השטח עם כמה שריטות על המיגון ואגו פגוע - העניין הוא, שחלק לא מבוטל מהאנשים נפגעים בצורה כזו, שמשפיעה עליהם עד סוף ימם. ישנם כמה דברים שכל רוכב צריך לדעת במקרה והוא עובר פציעה קשה/קלה וזכויות אשר מגיעות לנו במערכת הבריאות וגם מול המדינה.

נקודה גדולה אך מאוד חשובה הוא מיגון איכותי, אני הייתי ממוגן עם מגפיים, ג'ינס עבה, מעיל רכיבה טוב, קסדה יקרה ומהבטוחות שיש וכפפות. אין ספק שאם המיגון והקסדה שלי לא היו איכותיים לא הייתי שורד, במקרה שלי הכפפות (אשר הרבה רוכבים מזלזלים בהן), נקרעו לחלוטין, אבל השאירו אותי עם שתי כפות ידיי. למרות שנסיעתי לעבודה היתה תמיד במהירות איטית ובאותו היום היה חם מאוד, גם מהירות איטית של פחות מעשרים קמ"ש כאשר רכב פוגע בך או אתה/את נכנסים במשהו, יכולים להרוג וגם הורגים, לא רק במהירות גבוה. לצורך ההמחשה דמיינו מה קורה לנו כשאנחנו נופלים על אספלט- הברך נפתחת וזה כואב מאוד, עכשיו תחשבו מה קורה כאשר יש איתכם גם מסה של אופנוע ותבינו עד כמה זה חשוב. לנו הישראלים, יש נטייה לזלזל ולנסות להראות "קולים" עם קסדת החצי והסיגריה בפה, ומאמינים שלא יקרה כלום כי אנחנו נוסעים בעיר. זו לא האמת וכל אחד צריך לעשות את חשבון הנפש שלו לגבי העניין הזה. בטיחות היא מעל הכל, ולא משנה עד כמה חם או שזה לא בסטייל ומריחים מזיעה, מיגון טוב הוא הכרחי והיום הוא גם ברמה כזו אשר יכולה להגן עליכם באמת.

הדבר הראשון שצריך לדעת - כל עוד יש ביטוח, חברת הביטוח צריכה להיות מעורבת. מגיע לכם פיצוי כספי ולא משנה אם האשמה היא שלכם או לא, בשביל זה יש ביטוח. ביטוח חובה הוא יותר מאשר המלצה, הוא מגן עליכם במקרה שקורה משהו, ובלעדיו אין לכם דרך אחרת לקבל פיצויים; לא מחברות הביטוח ולא מביטוח לאומי (שחשוב לא פחות).

טל לאחר הפציעה

הדבר השני שקשור בביטוח הוא עורך הדין - פגשתי במהלך שהותי בבית החולים השיקומי לא מעט רוכבים, אשר לא רצו לקחת עורך דין, מכיוון שלא חשבו שצריך אותו בשביל ביטוח הלאומי והתביעה. הרי חברות הביטוח טוענות לא מעט פעמים שהן יטפלו לכם בתביעה. עורך הדין, הוא אולי הדבר הכי חשוב במה שקשור לטיפול בתיק. חשוב מאוד שיהיה עורך דין טוב ואחראי, שזמין לכם לכל דבר שתצטרכו, מתו הנכה שלכם ועד לטיפול מול כל המוסדות הביטוחיים שתעברו בדרך. תפקידו של עורך הדין ידאג שיתייחסו אליכם בבית החולים וישמור על הזכויות שלכם בכל מוסד טיפולי שתעברו. אני יכול להעיד, שאם לא היה לי עורך דין טוב, לא הייתי שורד מבחינה כלכלית, בטח לא כשאשתי הייתה בהריון מתקדם, וילדה את בני הבכור, בזמן שעדיין הייתי במסגרת טיפול שיקומי אינטנסיבי. כמובן שגם אשתי נאלצה לעזוב את מקום עבודתה בעקבות התאונה, בכדי שתוכל לעזור לטפל בי ובתינוק שלנו. עורך דין טוב יודע איך להשיג לכם תשלומים בגין אובדן כושר העבודה שלכם ושל בני/בנות זוגכם, לכן אתם חייבים לקחת את זה בחשבון, אגב אלו שלא לקחו עורכי דין במחלקה השיקומית, עדיין לא ראו שקל וגם כשיראו אני מלא תקווה שיקבלו לפחות חצי ממה שמגיע להם ואת כל הזכויות שלהם.

בנוגע לזכויותיכם, יש לכל פצוע בבית חולים את הזכות להטיל וטו על כל טיפול שהוא אינו מסכים איתו, או ניתוח כלשהו. אתם יכולים להחליט מה יקרה לכם, למרות שיופעל עליכם לחץ מהצוות הרפואי, העובדים הסוציאליים והמגשרים, שעובדים בשביל קופות החולים, ומטרתם היא שתבריאו אבל! לחסוך כסף וזמן אישפוז. בהתחלה תמיד יהיו נחמדים אתכם, בהמשך ינסו לשכנע אתכם שאתם צריכים לחזור לביתכם או לעבור למוסד טיפולי אחר. האמת היא שאף אחד לא יכול להכריח אתכם לצאת מבית החולים, והיחידים שיכולים לאשר את העברתכם היא אתם בלבד. זו המציאות, אבל אף אחד מצוות בית החולים או המגשרים של בתי החולים לא יאמר לכם את זה. אני יכול לומר לכם שזה עובד, מותר לכם להגיד את דעתכם ולעשות מה שנראה לכם לנכון, ואף אחד לא יכול להכריח אתכם לעשות מה שאתם לא רוצים, לרבות לשחרר אתכם בניגוד לרצונכם. דבר נוסף שחשוב לדעת הוא, שאתם יכולים להגיד לרופא שכותב לכם את מכתב השחרור ואת חוות הדעת, להוסיף את מה שאתם חושבים שעובר עליכם לתיק הרפואי. לתיק הרפואי יש חשיבות בהמשך ההליך מול חברת הביטוח, וחשוב מאוד שהחוות דעת והעובדות לגבי אופן הפציעה שלכם, יהיו כתובות בצורה שתשקף את המצב האמיתי שלכם. סמכו עלי כשאני אומר לכם שזה יכול לפגוע בהליך שלכם מול ביטוח לאומי ומול חברת הביטוח. צריך להבין שישנם רופאים בכירים העובדים עם ביטוח לאומי, אך לא מעט מהם לא עובדים ואינם מבינים את המשמעות של כתיבת חוות הדעת שלהם, ועד כמה זה ישפיע על חייכם בהמשך הדרך ועל אופן הטיפול שלכם אל מול המדינה.

החלק האחרון של טור הדעה הזה נוגע בהתמודדות היום יומית עם הקשיים.

יהיה לכם קשה, ייתכן שלא תחזרו אף פעם להיות בריאים כמו שהייתם, ותחוו כמה רגעי שפל נפשיים, שישפיעו עליכם ועל הסביבה הקרובה שלכם. זה בסדר- אני לדוגמא יודע שאהיה בכאבי תופת עד סוף ימי, ולוקח תרופות שעוזרות בהתמודדות. תחושת האין מוצא והדיכאון שיש בתחילתה של כל פציעה קשה, היא כמעט בלתי נסבלת. חלק מהנפגעים לוקחים את הדברים מאוד קשה ומרגישים שחרב עליהם עולמם, וחלק מהנפגעים מתמודדים טוב יותר, אבל אל לכם להתבלבל; כולם עוברים משברים נפשיים כאלו ואחרים, מה שחשוב הוא לא להדחיק ולנסות לפתור עם עצמכם את הבעיות וללכת לטיפול נפשי. קשה עד בלתי אפשרי לא לעבור אצל מטפל כזה או אחר, שיעזור לכם בהתמודדות ויותר חשוב מזה, בהבנה של מה עובר עליכם. קשה עד בלתי אפשרי להתמודד לבד עם המצב וכמו שכתבתי, צריך לשתף מישהו במה שעובר עליכם, מותר לרחם על עצמכם מדי פעם, הרי בכל זאת עברתם משהו שהוא קשה מנשוא.

הרבה פעמים אומרים שעיסוק הוא דבר חשוב לנפש, וזה נכון, אך לא תמיד אפשרי כאשר אתה מרותק לכיסא גלגלים או למיטה. צריך להבין שהכל משתפר ומהנקודה שהכי קשה וכואב בה רק טוב יותר יכול לצאת.

ישנו דבר נוסף הקשור בהתמודדות עם הפציעה והוא החברים שלכם - מהר מאוד תבינו למי באמת אכפת מכם ומי לא. אל תתהו למה מישהו שחשבתם אותו לחבר טוב, לא בא לבקר או מרים טלפון על בסיס קבוע לשאול לשלומכם? ישנם אנשים, שהמצב הוא קשה מנשוא בשבילם וישנם אנשים שאכפת להם רק מעצמם. הכי חשוב להקיף אתכם באנשים אכפתיים, שיודעים להעביר ביקורת, ולטלטל אתכם כשצריך מצד אחד, ומהצד השני לתמוך כשצריך. ישנם גם מכרים שלכם אשר לא חשבתם אותם לחברים טובים באמת, ופתאום תגלו שהם לצידכם ותומכים בכם לאורך כל הדרך. התברכתי באנשים שהפכו עולמות בכדי שאני יוכל לצאת לביתי לסוף השבוע, לאחר כמעט חודשיים שלא יצאתי מבית החולים ומהמוסד השיקומי (למעט לביקורות רפואיות והתייעצויות עם מומחים). כאשר תגלו את התמיכה הזו, תדעו שיש לכם את כל מה שצריך בכדי לעבור את המכשול הגדול הזה שעומד לפניכם, ברגע שתדעו שיש מי שיתמוך בכם (משפחה וחברים) ויעזור לכם מתי שצריך, רק אז תדעו שלמרות הקשיים הכמעט בלתי האפשריים, הכאבים, הניתוחים, בתי החולים המדכאים, ומצבי הרוח שמתלווים לכל העניין, רק אז תדעו שיש תקווה, ושלכל דבר רע שקורה לכם יש את הצד השני של המטבע, שיעזור לכם לעבור את היום/חודש/שנה/שנים הקשות שלפניכם, אז בינתיים רק בריאות שיהיה יום טוב.

מי שרוצה ומעוניין בעזרה ובהתייעצות מוזמן לפנות אלי דרך מערכת נזימה או בתגובה פה בכתבה, ותודה לכם שקראתם את התובנות שלי ממה שיכול לקרות לכל רוכב באשר הוא.







תגובות לכתבה
1.ואללה 21-02-14
שיתוף מעניין, לאו דווקא מה שרוכבים אוהבים לשמוע עליו או לקרוא אבל צריך להיות מודע לסכנות ותוצאות, הקטע על המיגון נכון מאוד ולא מקבל מספיק תשומת לב ביום יום
2.מוסא 22-02-14
חכם לומד מניסיונם של אחרים, לקרוא ולהפנים, אחלה כתיבה.
3.חברים שדואגים 22-02-14
מדהים לקרוא חוויות של כאב בצורה מעשית! הלוואי וכולנו נשכיל מניסיונם של אחרים.. רק בריאות... מעורר השראה!
4.נטע 22-02-14
אחלה שיתוף!רק בריאות!
5.Idan 23-02-14
כתבה שמעלה תובנות ומרגיעה את היצרים שכל כך קשה לשלוט בעת רכיבה מהנה,אז בואו לא נשכח שיש מעבר. יש לנו אחריות כבדה וחובה כלפי הקרובים שלנו..
6.רמי 26-02-14
שיתוף מעורר וחשוב תודה !ושתמשיך לכתוב לנו כתבות מעולות ומעניינות. רק בריאות
7.קרייג בצינס 28-02-14
טל הוא אחד הרוכבים הכי טובים ובטיחותים שאני מכיר!!! כל כך כואב לחשוב שלא תעלה על אופנוע שוב..
8.בועז 01-03-14
כתבה מעולה. טל, מוריד את הכובע על הגילוי והנחישות. הרבה בריאות.
הוסף תגובה

*שם:

אימייל:

*רשום את הספרה שלוש:

*תוכן התגובה:


כל הזמנים הם GMT +3. השעה כרגע היא 15:51-24.