טכני למען הקהילה מוטוקרוס אופנועים אנדורו אופנועים אנדורו טרקטורונים באחה ישראל
תקוע בבוץ- מעלילות תומר וולף בשטחי טל שחר


   29-12-2013, תומר וולף   
  שלח כתבה זו בדוא"ל

זה לא משנה כמה מיומנים תהיו, כמה בטוחם בעצמכם, פאדיחות תופסות את כולנו - את תומר וולף שלנו זה תפס במרוץ הראלי רייד האחרון, אל תגידו "לי זה לא יקרה"

פדיחה - למה?
כי לי זה לא יקרה! מכירים??
קבלו את הסיפור

מתוקף היותי מאשר מסלול המרוץ מטעם עמותת הראלי רייד, כבר שבוע וחצי לפני המרוץ, אחרי מופע הגשם הראשון ולפני הסופה הגדולה ערכתי סיור מקדים בייחד עם נועם הימן ונציג המשטרה על המסלול, כמובן עם הרכב שלי (סילברדו - המכונה ״סילבר-סטאר״) כאשר קצין המשטרה יושב איתי ברכב. כבר אז היה הרבה בוץ על המסלול, וכמובן שקענו במעבר רווי סחף (מעבר, שלאחר הסופה נסגר), אבל בהפגנת ״יכולות נהיגה״ נחלצנו בכחות עצמינו.

לאחר הסיור לקח לי שעתיים של עבודה להשיל את כמויות הבוץ מהסילבר סטאר, ונשבעתי (בלי נדר!) שיותר אני לא נכנס לבוץ!!

כעבור שבוע, שלושה ימים מתום הסופה שוב נפגשים על המסלול, הפעם עם נצגי משרד הספורט (ראם סמואל), יועצי הבטיחות וכו. אני מודיע לנועם שאני לא נכנס לשטח, מספיק קרעתי את התחת על הניקיון שלו בפעם הקודמת! נועם בחיוכו הכובש אומר לי: ״אין בוץ המסלול כמעט יבש״ (אחרי הסופה הגדולה), ואני כמו אישה מוכה מאמין לשקרים, נכנס למסלול, ראם סמואל יושב לצידי ומעיז ללכלך על סילבר- סטאר ״בחיים אני לא ארצה לנהוג במשאית שלך״ הוא אומר לי. אני מרגיש שהדם עולה וממלא מקומות שכבר מזמן לא הגיעה להם דם חם. כמובן שהוא קיבל התראה של "שים חגורה!!", פקודה קצרה לסילבר-סטאר, ואנחנו ממריאים ומרחפים על המסלול הבוצי במהירות תלת סיפרתית, למשך כמה דקות שבסופן ראם מתנצל קלות ומבקש רשות לנהוג את סילבר-סטאר.

אגב סילבר-סטאר משופר בקיט שיפורים שמסדר לו 430 כ״ס ושיחרור מגבלת מהירות, מוטות פיתול מחוזקים ובולמי פוקס 2.5 אינטש.

את המשך בדיקת המסלול נהג ראם, במעבר הבוץ הראשון,ראם, שהיה אלוף צרפת בראלי, אבל מעולם לא התנסה בנהיגה בשבלים חקלאיים מלאי בוץ מחליק לתוך תעלה. זהו, משם כבר הבנתי שנשבעתי לשווא, ושוב אני אאלץ לעבוד שעות בכדי לנקות את סילבר. לקח לנו שעתיים לצאת ולסיים את הביקרות על המסלול, שהייתה ברובה קשורה לכך שהמסלול בלתי עביר. נועם בחיוכו הניצחי הרגיע שיום לפני המרוץ יעבור שופל ויסדר את הדרך. הפעם לאחר שסילבר עבד קשה, החלטתי לפנק אותו במכון שטיפה כולל פדיקור מניקור וריח. בעל המכון דפק מחיר וכעבור שלוש שעות וטיפ שמן לבחור שניקה, סילבר היה מוכן להסיע חתנים וכלות ביום חתונתם.

מתוך המרוץ

ביום שישי, בוקר המרוץ, אני מגיע בכדי לערוך סיור ביקורת אחרון על המסלול. בשמונה וחצי אני פוגש את קצין המשטרה ואומר לו הפעם נוסעים עם הרכב שלך. אני כמובן מצביע על סילבר בגאווה ואומר לקצין ״אתה רואה כמה שסילבר נקי ויפה, אני לא נכנס איתו למסלול בשום אופן. ״ טוב״, אומר לי הקצין ניסע בטויטה לאנד-קרוז המשטרתי. אכן הסיור עבר בשלום, סכ״ה היו כמה מעברים שהצריכו לחיצה אמיצה על הגז אבל המסלול עביר ואת הרכב המשטרתי יש מי שישטוף.

המשימה שנותרה לי מכאן ואילך היא פשוט להנות מהמרוץ.

קפצתי לבית הספר של הילדים שלי, אספתי אותם וכמה חברים, הצטיידנו בשתייה וחטיפים וחזרנו לטל שחר. מכיוון שאני בחור "פיקח", אז החלטתי בחוסר מחשבה להגיע מסביב, לאיזו נקודת תצפית על המסלול. אני מחפש דרך היקפית ומוצא אחת כזו מאחורי אחד המשקים של טל שחר. אני וסילבר-סטאר נהנים מהשביל שמצאנו (מן אספלט מקורצף) ובתוך דקה אני מרגיש שלסיבר קצת קשה, מבט מהיר במראה מגלה לי שסילבר משאיר קולסים בעומק 30 ס״מ! שיט! מאז העניינים התחילו להדרדר. לעצור במצב הזה זה גזר דין מיידי, להמשיך זה הימור, אז המשכתי, היישר במורד הערוץ לתוך הסחף (סחף, ראה ויקיפדיה: מלכודת דבש למטומטמים). תוך כדי מראות קשים של שכבות בוץ שהורסים את הפדיקור מניקור של סילבר, כל הסוסים של סילבר נרתמו למשוך קדימה, והם הצליחו בכך לעוד קילומטר עד שנכנעו לסחף הסורר- בכי.

סילבר שקוע עד האוזניים כולו מתנשם ממאמץ, הילדים באוטו איבדו את התיאבון לחטיפים, אין זכר לפדיקור ולמניקור ואנחנו מאוד רחוקים מלראות את המרוץ. אפילו לרדת ברגל אי אפשר בלי לשקוע עד הברכיים. בהרגשת השפלה עמוקה, אני מתקשר לשלמה עיני מטל שחר. שלמה, לאחר מו״מ עם טרקטוריסט תילאנדי יוצא בדרכו אלינו, אנחנו עולים על הגג של סילבר ומנופיפים לשמים.

כעבור שעה מגיע החילוץ, הטרקטור נקשר לסילבר מאחור ומתחיל לגרור את סילבר כאילו היה סחורה פגומה בשוק רכבים לגריטה. לאחר 500 מטר על אי יבש קטן, התילאנדי עוצר ומשחרר אותנו, תודה לשלמה עיני. דוח נזקים קצר מגלה כמויות בוץ בלתי נתפסות שממלאות כל חלל אפשרי בבטן של סילבר, וחצאית פגוש קידמי תלושה. החצאית נזרקת לארגז, הילדים מבואסים נזרקים לקבינה, אבל אולי נספיק לראות את ההקפה האחרונה.

נכנסים לסילבר, מתקדמים 10 מטר וסילבר כמו ילדה שעולה על משטח החלקה על הקרח בפעם הראשונה, עושה שפגאט ומחליק ישר לתוך שלולית חדשה. ״מה לעזאזל קורה כאן?!״ שוב תקועים. לשלמה עיני, אני לא מעז להתקשר, אז ברגלים כושלות אני משוטט בשדות טל שחר, בחיפוש אחרי טרקטור נוסף. מעבר להרים ולגבעות נמצא בחור ערבי על טרקטור כחול, מו״מ שנע בין מאה לארבע מאות ש״ח הסתיים, הטרקטור הכחול שוב נצמד לסילבר מאחור, וגרר אותו עד טל שחר.

היה מרוץ?? כנראה שכן - קראתי עליו בנזימה.


בברכה
תומר וולף







תגובות לכתבה
1.יעקב כהן 29-12-13
כתבה מרעננת לחורף קר!
2.שלום יוסף 29-12-13
אחלה סיפור, כיף לקרוא גם את ה״מאחורי הקלעים״,
מחכה לסיפורים נוספים ..
3.יובל 29-12-13
אהבתי אהבתי, מרענן!
4.שלמה דביר 29-12-13
אני לא מאמין לסיפורים בכל אופן מעניין. אוהב אותך יא תותח.
5.אביחי 29-12-13
איך נפלו גיבורים??
לא יכול בכלל לדמיין אותך בסיטואציה הזו אבל אני בטוח שתיקח ממנה רק את הדברים הטובים!!
6.נפתלי 31-12-13
על סיפורים מעין אלה כתב המשורר הדגול של זמננו מאיר אריאל ז"ל
"מי שנדפק פעם אחת,לא יכול להיגמל מזה"
אהבתי לקרוא את מחזה ההלקאה העצמית,בסגנון "עשורה" השיעי!!!
בהצלחה.
הוסף תגובה

*שם:

אימייל:

*רשום את הספרה שלוש:

*תוכן התגובה:


כל הזמנים הם GMT +3. השעה כרגע היא 02:21-24.