טכני למען הקהילה מוטוקרוס אופנועים אנדורו אופנועים אנדורו טרקטורונים באחה ישראל
סופרקרוס או מוטוקרוס? טל דשא בטור דעה


   08-12-2013, טל דשא   
  שלח כתבה זו בדוא"ל

צילום: Supercross.com, Motogp.com

סופרקרוס או מוטוקרוס? או שבעצם אולי השאלה היא מוטוג'יפי או סופרבייק? מי מהם עדיף? מי נותן יותר אקשן? שטח או כביש? טל דשא, במסע חשיבה על חשיבות אהבת הרכיבה והמרוצים, בטור דעה אישי

בתור ילד, תמיד אהבתי אופנועי כביש ושטח. לא שינה לי מעולם על מה אני מקבל הזדמנות לרכוב, העיקר שיהיו שני גלגלים ויהיה אדרנלין. אהבת המרוצים הראשונה שלי היא המוטוג'יפי- כל אחד שנחשף לשידור מרוץ כזה או אחר נשבה בקסמו. בשבילי לראות את דוהאן, נותן בראש, היתה בגדר התגלות עולם ומלואו. לא הרבה אחרי שגיליתי את מרוצי הכביש נחשפתי לעולם המוטוקרוס והסופרקרוס, אשר עד היום מדביקים אותי למסך, גם אם זה מסך המחשב, מכיוון שבדרך כלל אין שידור חי פה בארץ, למרות שיש את ערוץ ESPN ,לא ברור, ולא לעניין בכלל. אני מודע לכך שישנן עוד אליפויות שטח וכביש לאופנועים, אבל אין ספק כי ארבעת הקטגוריות (סופרקרוס, מוטוקרוס, MOTOGP, סופרבייק) הן החמות ביותר בעולם האופנועים.

לכל חובב מרוצים בעולם, יש את הפינה החמה שלו לאליפות כזו או אחרת. ברשותכם אתחיל מהסופרקרוס/מוטוקרוס, כאמור אהבת המרוצים שלי. אליפות הסופרקרוס האמריקאית נחשבת ליוקרתית ביותר בעולם בתחום המוטוקרוס, המסלולים מתאפיינים בצפיפות, בקפיצות שמגיעות ישר אחרי סיבוב, וסיבובים שמגיעים ישר אחרי קפיצה, ישנם כמובן גם הבאמפים המטורפים, שכשיצא לי לראות אותם מקרוב נראו לי יותר כמו קפיצות מאשר באמפים. אז נכון שאליפות הסופרקרוס האמריקאית נחשבת ליוקרתית בעולם, אבל בעונות האחרונות היא מספקת לדעתי פחות אקשן על המסלול, מאשר אליפות המוטוקרוס האמריקאית. אליפות המוטוקרוס היא הוותיקה מבין השתיים, והמסלולים בה הרבה יותר פתוחים ומהירים. למרות שגם באליפות זו כל קוליס הוא חתיכת בור עמוק, והקפיצות מטורפות לחלוטין. ישנם רוכבים אשר מצליחים יותר באליפות המוטוקרוס, וישנם רוכבים אשר רוכבים טוב יותר באליפות הסופרקרוס.

אתם בטח שואלים עצמכם לאן אני חותר? ובכן, תמיד שאפתי להשתפר ברכיבת השטח שלי, מבלי לסכן עצמי יותר מדי. לא תמיד זה הצליח, אבל לרוב חזרתי הביתה בחתיכה אחת. העניין הוא שלא משנה מה, תמיד כשיש מרוץ אני מתפלא כל פעם מחדש מיכולת הרכיבה של החבר'ה האלו. כנראה מעבר לכישורים יוצאי דופן שלהם, גם הרבה מזל והרבה הקרבה אישית ואימונים נון סטופ. אבל, עדיין, ההבדלים בין הרוכבים הטובים בעולם, לבין בני אנוש כמונו הוא בלתי נתפס, מי באנדורו ומי במוטוקרוס, עדיין אין אנו מגיעים לקרסוליים שלהם. למרות שאליפות המוטוקרוס האמריקאית מספקת בדרך כלל יותר אקשן, עדיין הסופרקרוס יותר מעניין ומסקרן בעיקר בגלל שלראות את וילופוטו/קרמייקל/דאנג'י/ כל שם אחר, יוצא מסיבוב, ובתוך עשרה מטרים ופחות ממריא לטריפל ענקית, ועושה זאת פעם אחר פעם בעקביות בלתי מתפשרת ובלתי נתפסת. הם משאירים אותי עם פה פעור והערכה לא נורמאלית לסופר בני-אדם האלו. אז ביני לבין עצמי, כנראה שהסופרקרוס יותר מעניין אותי, ונותן לי יותר סיפוק וקנאה עם הידיעה, שלעולם לא ארכב כך ולעולם לא אדע איך זה מרגיש לרכוב ולהבין את כל הנתונים במהירות על כמו הרוכבים הללו, שרוכבים במהירות לא אנושית בעליל ועושים דברים לא הגיוניים בעליל מבחינת חוקי הפיזיקה וההגיון.

"בשבילי לראות את דוהאן, נותן בראש, היתה בגדר התגלות עולם ומלואו"

עולם מרוצי הכביש בשבילי מתחלק לשתי קטגוריות; MOTOGP וסופרבייק.

אליפות הסופרבייק- אליפות אשר התחילה כאליפות לאופנועים סדרתיים יחסית, אשר כל אופנוע שאתה קונה באולם התצוגה הקרוב לביתך, יכול במידת הצורך להפוך לאופנוע מרוצים חסר פשרות. למרות שזו היתה הכוונה מאחרי אליפות הסופרבייק, זה מעולם לא היה המצב וכל אופנוע על הגריד הוא אופנוע מסלול לחלוטין, כמעט אופנוע אב טיפוס אשר אין שני לו בעולם ומכוון לפי מידותיו של מי שרוכב עליו.

בכל זאת האופנועים נראים כמו האופנועים שאנו יכולים לקנות, וזה גורם להרבה אנשים להתחבר לסדרה האהובה הזו, אשר כמעט בכל מדינה, בעולם הנאור, יש לה סוג של ייצוג בדמות אליפות לאומית כזו או אחרת. האקשן של מרוצי הסופרבייק הוא כמעט תמיד הרבה יותר טוב מאשר באליפות המוטוג'יפי, אשר בימיו של קולין אודוארדס, אארון סלייט, נוריוקי האגא, וקארל פוגארטי, נתנו את ההופעה המרהיבה בעולם. נכון שגם בימינו אלו אליפות הסופרבייק נותנת שואו מטורף כאשר בשנת 2012 לקח את האליפות מקס ביאג'י על חודה של חצי נקודה, כאשר טום סייקס הוא זה שסיים שני באליפות, והשנה לקח את התואר לאחר שביאג'י פרש. הפרש של חצי נקודה זה ההפרש הכי קטן שהיה אי פעם בכל אליפות מרוצים כלשהיא, ועדיין למרות שנתון זה מראה עד כמה התחרות קשה והאקשן תוגג תמיד בפינה השמאלית מאחורה במוח אני אדע שהרוכבים באליפות זו הם דרג ב'. הכוונה בדרג ב' היא שביאג'י לדוגמא עד כמה שהוא טוב, הוא עדיין מאוד מבוגר, ומלאנדרי, למרות הנצחונות עדיין נפלט מהמוטוג'יפי, ולכן אליפות זו נכון לעכשיו היא מספר שתיים ביחס לאליפות המוטוג'יפי, ולאחר שדורנה השתלטה עליה היא גם תישאר כזו במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב ישנו גם סיכויי שהיא תאבד את הכיוון שלה לחלוטין ותעלם, וזה החשש העיקרי שלי.

כשהתחלתי לכתוב על הסופרבייק, כתבתי על עידן פוגארטי ואדוארדס, וגם ישנו את טרויי בייליס אשר בעיניי הוא הרוכב הטוב בהיסטוריה של האליפות. עידן פוגארטי, אדוארדס וארון סלייט, כמו גם פרנקי קילי, טרוי קורסר ועוד הרבה רוכבים טובים, הביא אל הסופרבייק רוכבים לא פחות טובים מהרוכבים במוטוג'יפי. קרב האליפות הידוע, בין טרוי בייליס לבין קולין אדוארדס, בשנת 2002, אשר בסוף עונה זו הוכתר אדוארדס (הונדה) לאלוף הסופרבייק בפעם השנייה בשלוש שנים, ולמרות שברוב העונה בייליס (דוקאטי), הוביל על אדוארדס ולמרוץ האחרון של העונה באימולה איטליה, הגיעו שתי הרוכבים הללו כאשר לשניהם יש סיכויי אמיתי לקחת את התואר, אדוארדס לא נשבר ולקח את האליפות מבייליס לאחר קרב ענק ובלתי מתפשר של שתי הרוכבים הללו, אשר סימנו מבחינתי את תחילת הדעיכה של אליפות הסופרבייק.

אליפות ה- MOTOGP תמיד היתה היוקרתית בעולם אופנועי הכביש (המקבילה מבחינה תאורתית לאליפות ה- F1),ולי לפחות, עושה את זה הרבה יותר, מאשר כל אליפות אחרת בעולם ולא משנה אם כביש או שטח. השאלה מבחינתי היא: למה אני אוהב את האליפות הזו כל כך? הרי כבר שנים שלא היה קרב אליפות מותח כמו שהיה השנה, ובכל זאת מעולם לא הפסדתי אף מרוץ ולא משנה אם הייתי בצבא, פצוע, או שהייתי בחו"ל.

קשה לאבחן מדוע אליפות ה- MOTOGP כזו ממכרת. הרי באמת שגם בימים הגדולים של דוהאן, ואחר כך רוסי עם הפסקה במחצית, שחילקה אליפות אחת לקריביליה, ואחת לרוברטס ג'וניור על הסוזוקי. בין לבין, עדיין שני רוכבים אלו שלטו ללא עוררין בקטגוריה וניצחו מספרים דמיוניים של מרוצים בכל עונה (ואני מדבר על 12-11 נצחונות בעונה), גם לדוהאן וגם לרוסי. תחשבו עד כמה זה משעמם לראות רוכב מנצח עוד פעם ועוד פעם, לפנות זמן בשביל לראות מרוץ שהתוצאה בו ידועה כמעט תמיד מראש. ובכל זאת, בעידן שלפני בקרות האחיזה וההחלקה, אופנועי 2 פעימות היו כל כך ברוטליים עם רצועת כח צרה להחריד, אשר שיגרה רוכבים לקיבינימט כל פעם שפתחו את הגז טיפה יותר מדי.

גם עידן ה-990 סמ"ק מרובע הפעימות נתן בראש, החלקות זנב פסיכיות ומנועים שהוציאו הרבה יותר מדי כוח לעומת מה שהצמיגים יכלו לאחוז. בכל זאת רוסי נתן בראש (חוץ משנת 2006 שם הפסיד לניקי היידן את האליפות ובשנת 2007 שם הפסיד לסטונר את האליפות), עם המעבר לאופנועים בנפח 800 סמ"ק, משנת 2002 עד שנת 2009 כולל לקח רוסי את האליפות פעם אחר פעם, ומאז הצגת בקרות האחיזה למיניהן האקשן פשוט לא שם, והרוכבים היום למרות שהם הטובים בעולם, עדיין לוקחים פחות סיכונים אפילו מאליפות הסופרבייק, שם רמת המכשור נמוכה יותר, והקרבות על המסלול טובים יותר.

בשביל לתמצת את מה שכתבתי, אפשר להבין שאליפות הסופרבייק היא יותר חייה ובועטת מאליפות ה- MOTOGP, אז למה בכל זאת אני מוצא את עצמי רואה מרוצי MOTOGP בכל מחיר? התשובה כנראה נעוצה באותו מקרה, אשר פתח את עיני למרוצי כביש כשהייתי ילד, שם נחקק לי בזיכרון שלושה אופנועי רפסול הונדה, אחד אחרי השני, מובילים על שדה גדול של אופנועים מיצרנים שונים שלא מתקרבים אליהם, בזמן שדוהאן מנצח על כל המקהלה מלאת האדרנלין הזו.

"אני מקווה שיום אחד כשהבן שלי ירצה לרכוב על אופנוע, הוא יוכל פשוט ללכת למסלול הקרוב לביתי"

לכל אחד ואחת מאיתנו אוהבי המרוצים, יש מרוץ אחד אשר אותו הוא ראה, לא משנה אם בטלוויזיה או במציאות, שתפס אותו ושאב אותו לתוך העולם הזה, חלקנו רוכבים ובמקרים רבים גם מתחרים, וחלקנו לא רוכבים מסיבה כזו או אחרת. לכל אחד מאיתנו, יש את הפינה הרכה בראש, לסוג מרוצים כזה או אחר אשר נותן לו סיבה לצפות ליום ראשון, ולהתרגש כשהרוכב שלו נותן בראש.

כל מה שאני אומר פה בעצם הוא, שלמרות ששנים לא נתנו לנו להתחרות פה בארץ באופן חוקי, שנים לא היה ייבוא מוסדר של אופנועי מוטוקרוס ומרוצי כביש חוקיים במסלולים תקניים וגדולים הם חלום שעדיין לא התגשם פה, למרות כל זאת אנו אוהבים מרוצים, ומחכים להם בקוצר רוח משבוע לשבוע, וזה אומר הרבה עלינו הרוכבים, שנאלצים להילחם על הזכות שלנו לרכוב במסלול מסודר ולא משנה אם זה מסלול כביש או שטח. הבירוקרטיה הממשלתית הזו ותחושת אי הרצון לקיים פה מרוצים מצד הבירוקרטים, נותנים לי תחושת מחנק, אבל, בסופו של יום אנחנו נקבל את שמגיע לנו ואני מקווה שיום אחד כשהבן שלי ירצה לרכוב על אופנוע, הוא יוכל פשוט ללכת למסלול הקרוב לביתי, ללבוש חליפה, לשים קסדה, כפפות ומגפיים, לעלות על האופנוע ולרכוב על מסלול מרוצים בטיחותי (עד כמה שניתן), נקי ממכוניות, כתמי שמן, וגדרות בטיחות עורפות ראשים.

בשבילי זו היא מהות האופנוענות; לתת בראש, חופש ובטיחות.







תגובות לכתבה
הוסף תגובה

*שם:

אימייל:

*רשום את הספרה שלוש:

*תוכן התגובה:


כל הזמנים הם GMT +3. השעה כרגע היא 18:15-24.