סיפור שמתחיל עם מספר "נערים", שהשובבות ובעיקר אהבתם לשטח בשילוב של שיעמום ויצירתיות התפתחו לתקופה בלתי נשכחת, וממשיך בחבורה של רוכבי טרקטורונים ואופנועי שטח - מהיותר מטורפים שידעה ארצנו.

"1000 שקל והיא שלכם" אמר הקול מעבר לקו הטלפון "לא שווה לי להחזיק אותה, אפילו להעביר אותה טסט עולה לי יותר מהמחיר שלה בשוק, קחו אותה אבל בבקשה תשמרו עליה". כן כן ענו שני הקונים וחייכו האחד לשני, "אנחנו סטודנטים נשמור עליה כבבת עינינו". לאחר שיחת הטלפון הניעו איציק ושחר את רכבם ונסעו להביא את הפורד אסקורט המלוקקת שבעוד מספר שעות תהפוך לרכב שטח לכל דבר.

איציק ושחר, שני חברי ילדות שלי ושועלי שטח מלידה מצאו תחליף זול לרכב ארבע על ארבע יוקרתי, יש האומרים - הרבה יותר מאתגר ומעניין.
המתכון:
1 רכב ישן וזול במצב מכני טוב ובעל אמינות גבוהה
1 דיסק חשמלי גדול
2 קוביות עץ בעובי 5 ס"מ
1 פילטר אויר עם מוליך אויר ארוך

אופן ההכנה פשוט מאוד ויתואר מיד.

קובי ושחר על 'נזימה' רגע לפני המפגש עם הדיסק

יש אוטו! אומר לי איציק בטלפון, תבוא לפה אנחנו מתחילים לחתוך, אני מנתק את הטלפון ורץ לזירת ההתרחשות ההיסטורית – הפורד מתחילה לקבל צורה של רכב שטח, בתוך שעה קלה היא תיפרד מגג הפח לטובת קשת התהפכות, הדלתות יוסרו ויחד איתן חתיכות פח מאיזור הכנפיים לטובת מראה קרבי יותר וחיסכון במשקל. בתום שעה של עבודה ולא לפני שמתלי המכונית מקבלים הגבהה ע"י דחיפת קוביות העץ מכריז איציק על שמה של מכונית השטח הראשונה שלו ביצור עצמי, לוקח ספריי שחור ומרסס על דופן המכונית את האותיות נ-ז-י-מ-ה. 'נזימה' על שמה של סבתא של חבר מהצבא מסביר איציק לכל הנוכחים וממשיך להטביע את השם על חלקיו השונים של פרי יצירתם.

מספר שבועות לאחר מכן הסתבר שנזימה מחזיקה מעמד הרבה מעבר למה שציפו מתכנניה שחר ואיציק, שלא לדבר על מהנדסי פורד שתכננו אותה כמכונית משפחתית צנועה. נזימה הפכה לרכב השטח של החבר'ה ועברה מיד ליד, טרקטורון ה400 ספורט שהיה ברשותי באותה תקופה נזקק ליותר תיקונים מנזימה המהוללת. היא הייתה קלילה יחסית ועם הנהג הנכון עברה מכשולים שלא יביישו ג'פ ארבע על ארבע שבמחיר צמיג שלו ניתן לרכוש אותה פעמיים.

משמאל לימין - שחר, קובי, אייל ואיציק

מספר חודשים לאחר היולדה וכמו כל כלי מכני אחר הגיעה שעתה של נזימה. ל"מהנדסים" כבר נמאס לפרק את הקרבורטור, ההיגוי כבר לא היה משהו, והכי בעייתי - הברקסים חדלו מלהגיב.

בתום התייעצות עם החברים הוחלט שנזימה תקבל כנפיים ותרחף תוך כדי נסיעה אל מותה משפת הצוק הגדול הסמוך ליער שרשרת, הביצוע דרש נסיעה מהירה אל עבר שפת הצוק ונטישה תוך כדי נסיעה מטרים ספורים לפני. הנהג שנבחר למשימה היה קובי קלימי שכמעט ומצא עצמו מרחף יחד עם נזימה הישר אל שפת נחל גרר העובר למרגלות הצוק הגדול. רעיון מטורף, לא לנסות בבית!

"עם הזמן התגבשנו לחבורה אחת שנקראה "נזימה" על שם המנוחה שפרסה כנפיים מעל מגרש המשחקים שלנו ונמצאת שם עד ליום כתיבת שורות אלו"

בחלוף השנים, לאחר שעזבתי את הטרקטורונים לטובת באגי ובסופו של דבר חזר אלי החיידק, אני מוצא עצמי באותו איזור על ה650DS שזה עתה נקנה, יחד עם טל חביב על פולריס 400 זמני אחרי שנפרד מההונדה 300EX ועד שיבוא הפרדטור הראשון. רעש מנועים מתקרב מאיזור יער שרשרת, חבורה של שלושה אופנועים וטרקטורון DVX ירוק אחד רכוב תחת האשכים הגדולים ביותר בקרב רוכבי נזימה, אשכיו של אבשלום המכונה אבשו או אם תרצו - טונה. החברה מגיעים ונעצרים לידינו, "נו... נראה קצת ביצועים שלך עם הדי אס?" שואל אבשו, "לא אני רק קניתי אותו... אני עדיין לא רגיל אליו..." אני עונה במבוכה. דקות מעטות לאחר שיחה קצרה זו התגלה בפני סגנון רכיבה שלא היכרתי קודם לכן, אבשו והאופנוענים ממשיכים בנסיעה, אני וטל באדישות בעקבותייהם... לפתע אני רואה כחמישים מטרים לפני טרקטורון עולה לאויר במצב אנכי לגמרי, גחונו ניצב מולי, והרוכב... איפה הרוכב לעזאזל?! הטרקטורון נוחת על הקרקע ואיכשהו מתייצב וממשיך בנסיעה לבד, טל מתקדם אל עבר "המזלט" מושיט יד ומדומם את מנוע הDVX. "ראית את זה?" אני שואל, "הוא עלה את הקיר, מה אתה מתרגש?!" עונה טל, קיר? איך לעזאזל עולים קיר? אני מתלחשש עם עצמי כשבינתיים מגיע אבשו ומנער את בגדיו מהאבק, אני ממשיך בנסיעה כדי לראות את ה"קיר" שהסתתר מאחורי הגבעה הקטנה שעליה נעצרנו, אחריי מגיעים לשם האשכים הגדולים רכובים על הDVX שנפל קורבן בידייהם, "אבשו אתה לא נורמלי, זה בלתי אפשרי לעלות את זה..." אני אומר, "לא... זה כלום, פשוט לחצתי עם הרגל על הברקס בטעות", בעוד שאני לא מספיק ללחוש לעצמי "כן כן... תירוצים" אני מוצא את המטורף בגובה 2 מטר באויר מעל הקיר, הפעם הDVX במצב מאוזן אחרי שהספיק כבר להתיישר, נחיתה מושלמת מעל הקיר והמשך נסיעה כאילו כלום – מלך!

הצוק של נזימה... זוכרים? בעוד אני עומד המום ליד הקיר המשיכו אבשו ושלושת האופנוענים לעבר הצוק הגדול, הם עוצרים למרגלות הצלע הצפונית של הצוק ומביטים למעלה, "אל תתקרב, חכה פה" אומר לי טל, "הוא מתכוון לעלות את זה עם האופנוע אבל אם תלך הוא לא יעלה כי הוא לא אוהב קהל" "הוא" הפעם זה – שטיינר, רכוב על כתום 525, שטיינר מתקרב אל הקיר כמעין אחד שמביט לגיהנום בעיניים לפני ההסתערות, חוזר לאחור... "הוא עולה" קורא לי טל ונותן גז לכיוון כשאני בעקבותיו עם דמעות של פחד בעיניים, שטיינר נעצר מרחק של 20 מטר מהצוק, פרסה, הילוך ראשון, הילוך שני.... אלוהים אדירים! המטורף שם ז' על חוקי הפיזיקה, הKTM ניתז למעלה מקצה הצוק כמו טיל, נוחת ונעלם למספר שניות עד שימצא את השביל חזרה למטה. חוסר ריכוז של שבריר שניה והוא היה צולל מגובה של 8 מטר ומתרסק, אני חושב לעצמי, אבל לא, שטיינר אמנם מטורף אבל הוא לא מנסה לטפס קירות שאי אפשר לטפס, זה שמנסה לטפס קירות שאי אפשר לטפס קוראים לו אבשו, לימים יחליף אבשו את הDVX האומלל לאופנוע, יחזור לצוק ויטפס כמו גדול את הקיר שפתח שטיינר. חוץ מזה הוא ינסה עוד כמה קירות קהי זוית, אמנם יתרסק אבל הוא לפחות ניסה...

"ליאל בקיר מזדמן באיזור צאלים"

הפולריס 400 אכן היה זמני אצל טל חביב והפרדטור המיוחל סוף סוף הגיע, יחד עם עוד שישה שנקנו ע"י החבורה בעיסקה כוללת כעודפי פולריס לשנת 2004, שבעה רכובים על פרדטורים, אבשו ושטיינר, שני רוכבים ליאל ויוני עם DVXים חדשים דנדשים שרק נקנו ואני על הדי אס 650. עם הזמן התגבשנו לחבורה אחת שנקראה "נזימה" על שם המנוחה שפרסה כנפיים מעל מגרש המשחקים שלנו ונמצאת שם עד ליום כתיבת שורות אלו.

לטיולי נזימה באותה תקופה היה סגנון יחודי, החיפוש אחר אטרקציות היה ניכר תמיד בעיניו של טל חביב, לא היה משעמם לרגע. קירות אימתניים שנקלעו לדרכינו לא ננטשו לפני שטל מרחף על פניהם ואז מביט מלמעלה על כולם בחיוך - "נו... מי הבא בתור?", כמובן שמיד אחריו - ליאל, יוני, תומי ו... אני... אני מצלם :(. התסריט הנ"ל לא תמיד הסתיים טוב, קיר קהה זוית המתנשא לגובה של 5 מטר התגלה לעיניי החבורה בסיומו של טיול שיגרתי באיזור, הפחד והאדרנלין אפפו את החבורה, טל מביט למעלה ותוך שניה וחצי הוא כבר עם הטרקטורון בתנוחה אנכית כשלנגד עיניו שמיים עם פיסת קצה קיר רחוקה יותר ממה ששיער לעצמו ליפני שהתחיל לטפס, בסופו של דבר – נחיתה על קצה שפת הקיר, שיחרור קלאצ' מבוקר ו...סוף טוב? עדיין לא, ליאל ויוני עדיין למטה, יוני משחרר מילת גנאי ופותח גז, שוב אותו תסריט, לקיר הזה יש זוית מטורפת, אבל את זה יוני מגלה קצת מאוחר מדי, הוא כרגע באויר, מטר מעל שפת הקיר אבל הטרקטורון עדיין במצב מאונך, או שינחתו יחדיו למטה או שהוא מציל את הDVX שלו ע"י דחיפתו קדימה ונוטש לעבר חלקו התחתון של הקיר. ברור שהאופציה השניה נבחרת. מה עם ליאל? שלא יהיה ספק, אחד עלה - כולם עולים! לפחות מנסים, וזה אכן היה עוד נסיון בלבד, אבל נסיון לטפס את אחד הקירות הכי קיצוניים ומפחידים שבהם נתקלתי. במשך תקופה ארוכה לאחר אותה שבת הגיעו טוענים לכתר למרגלות אותו קיר, שברו עצמות, השאירו שברי טרקטורונים, אף אחד לא הצליח לטפס את "קיר המוות", שנתיים לאחר מכן יגיע טל חביב למקום וכדי שלאף אחד לא יהיו ספקות, ירחף את הקיר כמו שרק הוא יודע ויחייך כלפי מטה "נו... מי הבא בתור?".

חוויות האקסטרים שעברנו בטיולי הטרקטורונים באותה תקופה עם רוכבים שמתחו את הגבולות כל פעם מחדש הביאו אותי למסקנה – אני הולך לצלם את הוואבוס הישראלי הראשון. מספר חודשים לאחר מכן סיימתי לערוך את סרטון נזימה 1 כשהשחקנים הראשיים הם כמובן רוכבי החבורה.

"שנתיים לאחר מכן יגיע טל חביב למקום וכדי שלאף אחד לא יהיו ספקות, ירחף את הקיר כמו שרק הוא יודע ויחייך כלפי מטה - נו... מי הבא בתור?"

באותם ימים אתר נזימה לא היה אפילו בשלב הרעיון, הסרטון הועלה בפעם הראשונה לפורום הטרקטורונים באתר jeeptrip. התגובות היו נלהבות בלשון המעטה, הוא הציג בעיקר את הפן החוויתי הכל כך יחודי לטיולי החבורה. בין לבין שולבו קטעי אקסטרים מהמעטים שהצלחנו לקלוט בעדשת המצלמה.

את אתר נזימה העליתי לאויר לראשונה ב 25/5/2005. המטרה הייתה לרכז את החומר המצולם עבור החברים שלאחר כל סופ"ש צפו בקטעי הוידאו והתמונות שלהם.
לאחר מספר שבועות נפתח פורום נזימה וראה זה פלא – לא רק אנחנו גולשים באתר, תוך ימים ספורים התמלא הפורום ברוכבים מכל רחבי הארץ שהפכו עם הזמן לשותפים לחוויה. בזכותם ובזכות מספר אנשים המהווים כיום עמודי תווך של האתר הפך אתר נזימה למוקד פופולרי עבור אלפי רוכבי שטח ישראלים.
יחד עם הפופלריות התחלנו להבין כי אנו מעין סוג של דמויות לחיקוי, כמו שעיניכם רואות קיר המוות נחצב ללא קסדה. כיום כל רוכבי הגרעין, הם דמויות לחיקוי בכל הנוגע לבטיחות ומיגון וכלל רוכבי הטרקטורונים בארץ הולכים ומבינים את חשיבות העניין.

עד היום יצאו לאור ארבעה סרטי נזימה כשהרביעי בסדרה התפרסם לפני כחצי שנה והציב סטנדרט ישראלי חדש ברכיבת אקסטרים בשטח.


צפו בסרטון: