לאט לאט מתברגים להם הצוותים הישראלים בצמרת המתחרים, זה לא מונע מהם לייצר דרמות פעם אחר פעם. זה התחיל בעומר שנפצע קשה, צוות פוינטר שהתהפך וצוות זירו שכמעט פרש בשל מערכת ההיגוי שנפגמה. ודורון, הוא רק העז להגיע ראשון- הפעם אפילו עיתונאים סייעו לצוות פוינטר להחליף תיבת הילוכים, נשמע פשוט? לא בטוח

כמו אתמול, נפתח בעדכון על מצבו של עומר שושני שנפצע ביום השני של הראלי. ובכן – הבוקר הבחור קם על רגליו והחל להסתובב בינינו. ללא ספק הוא נראה טוב יותר ומרגיש טוב יותר. כבר אוכל ושותה אחרי יומיים בהם סירב לאכול. גם בת זוגו שאמורה להגיע היום, בוודאי תשפר את הרגשתו. הוא טוען שהוא מעוניין לרכב בסטייג' האחרון של הראלי, אבל לנוכח הכאבים והצלעות השבורות שמהם הוא סובל (מתברר שבסוף בכל זאת הוא שבר משהו) כנראה שזה לא בדיוק מומלץ... בכל מקרה, כולנו מקווים להחלמתו המהירה.

הזינוק לסטייג' הראשון לא היה יכול להיות מבטיח יותר עבור צוות פוינטר. אמנם לאחר הכאוס בחישובי הזמנים של אתמול התברר שהם סיימו אמש במקום השני ולא הראשון כפי שדווח בתחילה, אבל גם זינוק מהמקום השני לא היווה בעיה לצוות פוינטר שהוא המהיר ביותר בראלי באופן ברור ומוחלט. תוך זמן קצר הם עקפו את הצוות הבולגרי החזק צנקוב ומרינוב באב הטיפוס אופל אנטרה T1, ניצחו את שלושת הסטייג'ים הראשונים כמעט בהליכה ורק הסטייג' הרביעי הקצרצר – 12 ק"מ בלבד, עמד בינם לבין ניצחון חלק ומרשים של היום כולו. אבל אלת המזל ממשיכה להתעלל בהם קשות – 5 ק"מ בלבד לפני הסיום בעיר סליבן, כשהם עדיין בלב ההרים ובעלייה קשה – נשבר הציר הראשי של תיבת ההילוכים והצוללת הצהובה עמדה במקומה ללא יכולת תנועה. כמעט שעתיים תמימות הם היו תקועים והמתינו שאחד המתחרים יואיל בטובו למשוך אותם לקו הסיום.

באופן טבעי, הראשונים שאמורים לעזור להם היו חבריהם לקבוצה, צוות קוקה קולה זירו – גל וקיד עצרו, חיברו את הצוללת ברצועה לזיבאר, אבל לא הצליחו למשוך אותם ממקומם – גל הסביר זאת בדיפרנציאל המרכזי של הרכב שלו שהוא פתוח וללא יכולת נעילה, ובתנאים בהם ניסה לגרור את הצוללת, הרכב שלו, עם כל 620 כוחות הסוס שלו, לא היה מסוגל לתרגם את העוצמה הזו לאחיזה של הצמיגים בשטח המשובש, וכך, לאחר כמה נסיונות בהם גם קרעו צמיג נוסף, המשיכו גל וקיד בדרכם אל המקום ה-11 בסוף היום, והם עולים בדירוג הכללי למקום ה-19.

מי שהציל את רז והלל היה צוות גרמני מקטגוריית האקסטרים ברכב שטח של ממש, כזה שאולי נוסע הרבה יותר לאט ממפלצות ה-T1 המהירות, אבל מסוגל לחלץ ולגרור בתנאי שטח קשים - דיפנדר 90 קצר, שמשך אותם את חמשת הקילומטרים האחרונים לקו הסיום. למזלם הם הצליחו להחתים את המרשל בנקודת הסיום לפני תום זמן הגג וכך ניצלו מעונש זמן, אבל השעתיים שאבדו להם דרדרו אותם למקום ה-20 בסוף היום, ולמקום ה-5 בדירוג הכללי.

אבל הדרמה הגדולה של היום חיכתה לצוות פוינטר בחניון של בית המלון - הצוות הסתער על הצוללת הצהובה במטרה לפרק את תיבת ההילוכים התקולה ולהחליף אותה בתיבה הרזרבית שהביאו עימם מישראל. אותה מלאכה קשה, מלוכלכלת וסיזיפית שהלל העדיף להימנע ממנה רק אתמול בעקבות אובדן ההילוך האחורי... על מנת לסביר במה מדובר – זה ורכב בעל שילדת צינורות מסובכת ורק כדי להגיע לתיבת ההילוכים, יש צורך לפרק את הקוקפיט ואת הגחון של הצוללת לגורמים, מלאכה שאורכת שעות מרובות, וכך הפשלנו כולנו שרוולים על מנת לסייע – כל אחד כפי יכולתו ורמת מיומנותו – מי ממש בעבודת מכונאות נטו כשוליה לרז, לשגיא וכמובן למאסטר הלל סגל - מי בהשגת כלי עבודה, גנרטור ואמצעי תאורה מצוותים אחרים, ומי בדאגה למזון ולשתיה עבור העמלים במלאכה – ואל תקלו ראש בבאגטים טריים עם נקניקיות לוהטות ומלפפונים חמוצים ובכוסות קפה חם שהוגשו לנו בעיצומה של העבודה. השמועה על העיתונאים שמסייעים פיזית ממש בתיקון רכב המירוץ של קבוצתם, עשתה לה כנפיים במחנה הראלי, ומהר מאוד התחילו לזרום אלינו המתעניינים והסקרנים שבאו להיווכח האם זו אמת או מתיחה.

רק בשעה 03:00 לפנות בוקר הסתיימה סוף סוף הרכבת הצוללת. רז נכנס למושב הנהג בדחילו ורחימו, הניע ויצא לנסיעת מבחן קצרה – הוא חזר עם חיוך רחב - הכל מתקתק כמו שעון שוויצרי, והצוללת מוכנה מחדש לקרב.