גם אם אתם מתכננים לצאת איתו לשטח, רוב הזמן ה-4X4 שלכם יהיה על הכביש. שלמה סטובצקי מגיש את המדריך המלא לבעל הג׳יפ הטרי. כתבה ראשונה בסדרה, או: אל תקשיבו לקול ההגיון

תאמינו או לא, אף אחד מבעלי הג'יפים לא נולד עם ג'יפ. פרט לתושבי העמק, המושבים והקיבוצים בשנות ה-70 וה-80, החשיפה הראשונה לרכבי 4X4 היתה בדרך כלל רק בצבא. ג'יפ היה JEEP אמיתי (ולא כל פחנוע עם אפשרות מפוקפקת לשילוב הנעה נוספת).
באותם ימים היה צריך לוותר על משהו כדי להיות בעלים של אחד כזה. זה היה כלי ספרטני, קשוח, איטי ונוטה להתקלקל, תכונות שהקנו לו את המיתוס המסוקס. מי שידע איך להחזיק כלי זה, זכה לרגעי אושר וביקור במקומות שאדם מן הישוב כלל לא ידע שקיימים. כל המדבר היה שלו. הגיפאים הבינו שכדי שהשקט ישמר, צריך פשוט לשמור על שקט - הכל היה סולידי ומרוחק מהעם. הג'יפאים, שלא חיפשו "פוזה" ולא נסעו למעלה מסויים רק כדי להעלות את החויות ברשת, זכו לתקופה טובה של שטח פתוח וטיולים מנקי נשמה. ושלא תהיה לכם טעות – הדרכים, שלא יושרו כמו היום, היו ממש לא סלחניות. הג'יפאים נווטו באמצעות מפה ומצפן ואם נתקעו בדרך, לא היה להם סלולר כדי להתקשר הביתה.
אך תקופה זו נעלמה וכיום השוק מוצף בכלים שבהינף כפתור מסוגלים להתגבר על מכשול שהיה פעם יכול לעכב טיול בכמה שעות טובות. כתוצאה מכך, כמות הרכבים הנעים היום בשבילים הוא עצום: מדברים על כ-180 אלף כלים, ומספר זה גדל ללא הרף.
מסה כזו של משתמשים זקוקה לפיקוח, לימוד והכוונה, על כך אין עוררין. אך למרבה הצער, במקום לעודד את השימוש הנכון בשטח ובכלי הרכב, גילו כלי תקשורת שיותר קל לחשוף את צידו האפל העולם זה - תמונות של עבריינים העומדים על שדה חרוש, דריסת תיירת בחוף מוכרז לרחצה, דריסת צבי ים - כמה שמחריד יותר הרי זה משובח. נוסיף לכך את סוגיית זיהום האוויר ונקבל סלט מוכן להגשה. אלא שזו יכולה להיות באותה מידה תרבות פנאי מועילה ולא מזיקה, פעילות שבה משפחות וחברים מצליחים להתראות אחרי שבוע עמוס במחויבויות החיים, פעילות ירוקה טבולה באהבת טבע אמיתית.
בסדרת כתבות זו אנסה להציג בפניכם את פני הג'יפאי, איך ולמה לקנות ג'יפ, שיפורים ואת ה"אני מאמין" שלי על פעילות השטח והספורט המוטורי. אולי אצליח לחלחל גם בכם את דרך השימוש הנאות בשטח והשארתו פורח גם לדורות הבאים.

אם כך, אחרי שהתעורר החשק לג'יפ, קשה לשמור על חשיבה רציונלית. החופש הקורץ, הטיולים הפוטוגניים והחברים החדשים, זהו - אתם בדרך חד סיטרית וללא יציאות חירום. זהו אמנם תחביב, אך הוא דורש תשומת לב מיוחדת משום שגם אם הג'יפ משתמש גם לנהיגה יומיומית, צורת החשיבה ואחזקת הרכב אינה כמו רכב ליסינג. בתחילה תשוטטו במודעות יד שניה ובסוכנויות רכב וכל שלט "למכירה" יגרום לריור, וכבר אמרתם לעצמכם "כולה רכב" - אז זהו שלא.
גם רכב השטח המסוקס ביותר, שבעליו הוא קונן הברברי, למעשה מתנהל על הכביש כ-80% מחייו. גם כאשר יוצאים ללעוס סלעים עד צהרי אותו יום, סבבה, נסיעה מהמרכז לאיזור שדה בוקר וחזרה נמתחת על פני כ-300 ק"מ. הסיבוב בשטח יהיה בסך הכל כ-50 קילומטר. כלומר, הדבר הראשון שיש לתת עליו את הדעת בבחירת הרכב תהיה דווקא הנוחות שלנו בזמן נסיעה בכביש. כמובן שנוחות זה דבר יחסי: אי אפשר להשוות בין בוגר שייטת, שנוסע על סמוראי קצר פתוח בחורף וכל הציוד שלו מסתכם בסכין הישרדות, שגם אותה יחזיק בין השיניים, לבין גריאטרי בן 35-40 עם חוליות גב ללא סחוס בניהן, שגם על גבי ריינג' רובר עם כריות אויר יאלץ לקבל זריקת וולטרן בתום הנסיעה. אם כן, הרכב שנבחר צריך להיות כזה שיביא אותנו לתחילת המסלול רעננים. רכב שיהיה נוח, פונקציונלי ומתאים לכמות הנפשות שיתלוו אלינו בטיולים.
עכשיו נשאלת השאלה – חדש או ישן? ראשית, יש לציין את המובן מאליו: נסיעה בשטח מאיצה את הבלאי ואת הסיכוי שביום ראשון אחרי הסופ"ש הרכב מגיע בגרר למוסך. חדש או ישן - הרכב חייב להיות ברמת תחזוקה גבוהה. תחזוקת רכב לקויה יכולה להוציא לנו את המיץ ביום יום ולהרוס טיול במקרה פחות נעים. לא שלרכב חדש אין תקלות, אך רכב מהשנתון האחרון לא מן הסתם יסבול מתחלואי גיל.
ההנחה שככל שהרכב חדש יותר כך עדיף לא מדוייקת. רכב שנוסע בשטח יסבול בדרך כלל מבלאי גבוה יותר. מנגד, נהגי "סופר" (מהסופר השכונתי וחזרה), יציגו על פניו רכב שמור יותר. אולם רכב שנקנה למטרת נסיעה בשטח - יטופל בהתאם. הוא יהיה על פי רוב בעל מיגונים בתחתית ותוספות נוספות ששומרות על הרכב, ובעליו יהיו בקיאים יותר באחזקת ג'יפ. הצעתי היא, תשתמשו ברגש.

צילום: שלמה סטובצקי

רכב שאתה עומד לשהות בו גם 12 שעות רצוף ואף יותר, כאשר כל המשפחה שלך מועמסת עליו, חייב ל"דבר" אל הרגש שלך, חייב להיות כזה שתוכל לסמוך עליו, שכל המערכות שיש בו פועלות, גם מערכת החימום. ברכב ראשון ואף שני קיצורי דרך למיניהם עלולים לגבות סכומים ניכרים, זמן ועצבים שבקלות אפשר להמירם ברכב חדיש, מפנק יותר ואמין יותר. כדאי להיות חשדן גם לגבי השיפורים והתוספות: רבים נסחפים למערבולת של שיפצורים ושיפוצים גם מעבר ליכולתם התקציבית, ואז נשאבים למעגל של אילתורים שקשה לצאת ממנו.
השלב הראשון, אם כן, ברכישת הרכב היא עמידה בתקציב, ולאחריו התחושה שהרכב "מחייך" אליך. לא, אני לא סובל מהפרעות נפשיות - הג'יפ הנכון יחייך אליכם או כמו ששלי אפילו קרצו אלי בביישנות.
ודבר אחרון לסיכום הפרק הראשון: אתם סגורים על כך שאתם קונים ג'יפ - קנו! אל תקשיבו לקול ההיגיון, הרי אין פה אחד כזה; זה תחביב, לא זול אמנם, אך כבונוס ניתן גם להתנייד איתו ביום יום (נסו לעשות זאת על גבי טיסן אלחוטי או ציוד צילום). ואם טעיתם וגיליתם שזה לא הרכב שאתם אוהבים? מוכרים ומנסים שוב. אני מכיר כאלה שרק אחרי שלוש פעמים שהתחתנו והתגרשו, מצאו את האישה הנכונה.

צילום: שלמה סטובצקי