טכני למען הקהילה מוטוקרוס אופנועים אנדורו אופנועים אנדורו טרקטורונים באחה ישראל
חוצה את הקווים


   27-12-2012, שלומי סטובצקי   
  שלח כתבה זו בדוא"ל

שלומי סטובצקי ישב בביתו והרהר באיזה אופן יסקר השנה את חוצה ישראל. עוד הוא מחשב זוויות צילום והוגה מטפורות, התקבלה הודעה שמחפשים כוחות, וכך עבר מתפקיד העיתונאי לראש צוות הסיוע של צוות טלפארמה.

אני יושב לי בביתי וחושב איך אני מגיע לחוצה כדי לסקר אותו. למרות נסיוני הרב בצוותי הסיוע השונים, לא הרגשתי רצון חזק דיו להצטרף השנה לצוות מתחרה. התכנית הייתה להגיע עם רכב 4X4, עצמאית, ולעמוד בכל הנקודות הקריטיות והפוטוגניות כדי להעניק לכם, הקוראים והצופים, תמונות וקטעי וידאו שלא תוכלו לראות בשום מקום. עוד אני יושב מהרהר על דרך הצגת המירוץ ומרפרף בתיבת המייל המפוצצת שלי, צדה את עיני הודעה מאת ניצן שקל (יו"ר עמותת הראלי) בה הוא מחפש איש סיוע. ברגע אחד נעלמו כל הכוונות שלי ומיד הרמתי טלפון לניצן וסגרנו את נושא הסיוע. ניצן נוהג, עידו הבן מנווט, יובל המכונאי ואנוכי.

רביעי 12/12/12
אני נוהג על הסילברדו של ניצן עם הנגרר כשלצידי יושבים המכונאי יובל, ניצן ובנו עידו, ואנו נוסעים בדרכינו צפונה. בזמן הנסיעה כבר אפשר לקבל מושג על איכויותיו של האיש שתוך כדי תיאומים והשלמות לקראת המירוץ, הוא ממשיך לנהל את החברה שלו (טלפארמה), כל זאת בשלווה שהוציאה אותי מדעתי. אני מנוע מלספר את תוכן השיחות שנחשפתי אליהן, אבל בחלקן (ואני בחור רגוע) שקלתי לעצור בטמבוריה הקרובה, לקנות חבל, ולהשתמש בו. נראה שניצן יושב על שקית קרח ומנהל את העולם כאילו שהוא עדיין ישוב במשרדו.
שקל בנה את הרכב לקטגוריה הבכירה 4X4 1T, בה הוא מתחרה נגד הלל סגל ורז היימן, עידו כהן, גל שחם ושי שמעוני, כל אחד מהם תותח על ובעל ניסיון בינלאומי רב, כלומר הרף הגבוה ביותר בארץ.

חמישי 13/12/2012
זינוק מוקדם מרמת הגולן לתוך שלוליות בוץ אימתניות המסתירות בולדרים בתחתיתם, בוץ שחודר לכל נקודה ברכב, ובמקרה שלנו גם מגבים שלא עובדים. בזמן שאני דוהר על כבישי רמת הגולן כדי להגיע לכל נקודת מפגש של המסלול עם כביש, ניצן ועידו מתפלשים בבוץ ונוהגים כמעט "על עיוור" עד לסיום הסטייג', שם סידרנו את המגבים, תדלקנו ושלחנו אותם להמשך דרכם, לאחר ניקוז כל המים מפילטר האוויר.

לאחר קטע החרמון נדמה שהכלי הכחול בכל זאת יודע לעבוד ואנחנו עדיין מדורגים טוב. שחקן אחד נגרע מהמשוואה, גל שחם, שמנוע ה"קרוז" שלו נדם לעולמים. מפה מתחיל מירוץ סוסים. אני על הכביש והם על הדרך. אני מוגבל למהירות 90 קמ"ש וצריך לתדלק ולקנות חטיפים. הם עפים במהירויות תלת ספרתיות עד גשר אדם. הם כמובן מגיעים לפני - הרכב מתפקד פצצות והם ממוקמים במקום השלישי. לאחר הסיבוב הקצר בגשר אדם, שוב יציאה לדרך עד לצומת לידו בים המלח. לי מתחיל להיות משעמם, וטוב שכך; פרט לתדלוקים ו"איך היה" הצוות מאורגן ולא זקוק לכלום. הם זינקו למקצה אלמוג - נוקדים וליובל המכונאי ולי נשאר רק לנסות להדביק אותם. את הסטייג' הזה הם מסיימים עדיין במקום השלישי על אף תפוח קדמי ימני שהשתחרר ואילץ אותם לנהוג כמעט "מנהלתית" את כל הדרך, גם עידו כהן בזבז זמן יקר וכך אנחנו עדיין בתמונה. היום הסתיים בחניית הלילה. אנחנו מסדרים את הנזקים ומכינים את עצמנו ליום הבא.

שישי 14/12/12
היום התארך בגלל חוסר תקשורת בין הרשות ומארגני המירוץ, אך כמו כל דבר בישראל, הכל מסתדר בסוף ואנו יוצאים למקצה נוסף. כאן מגיעה נקודת המפנה בראלי הזה, שעד כה עבר חלק, בלי תקלות מיוחדות ובקור רוח מפתיע הפך את עורו. המקצה המדוד האחרון, שמונים וחמישה קילומטרים בתוואי קרקע "ערבתי אופייני", שאומר נסיעה בתוואי נחלים גדולים עם חריצים רבים מצד אחד ושבילים פתוחים מצד שני. כאן הרכב הכחול מחליט שזהו זה, הגיע הזמן לעשות בעיות ולערער במקצת את חיי הצוות הצעיר בקטגוריית T1 4X4, אחרי הכל זוהי קטגוריה של אריות עם הרבה כבוד, אי אפשר להיכנס סתם ככה למרות העבר העשיר והמפואר של שקל בקטגוריה T2) ולעלות על הפודיום לפני שיש לך צלקת או שתיים על הלב, בטח לא בראלי הכי משמעותי - חוצה ישראל. וכך הגיעה הבשורה מצד המצמד. תחילה לא מפריד ומאותת שיש לנו בעיה, אחר כך הוא גם מחליק. בנסיעה מקרטעת מגיע ניצן אל העגלה ולאחר הבנת תמונת המצב הוחלט כי בתנאי השטח הקיימים, הכלי יועמס כלאחר כבוד למנוחה הסופית במירוץ הזה. הצוות שכבר הריח באפו את ריח המצעים במלון באילת לאחר שראה בדמיונו את קו הסיום, נותר שבור ומאוכזב, הם לא הורידו את הכלי גם בפארק פארמה ולא לקחו חלק בתצוגה הצבעונית באילת.

לסיכום עם הבהרה קלה: הדברים הכתובים אינם מצליחים להעביר אפילו אחוז בודד מעוצמת החוויה. ליווי צמוד של צוות מתחרה מלווה באקשן רב, מעין תחרות עצמית של צוות הסיוע בדאגה מתמדת כמו הורה לילד במגרש המשחקים. נו טוב, אחרי הכל אנחנו באמת סוג של ילדים במגרש משחקים, רק שהמגרש הוא המדינה והצעצועים שלנו קצת יותר גדולים וחזקים. בכדי להבין את האדרנלין בצורה אמיתית חובה להשתתף. אני כבר מכור ומחכה בכיליון עיניים לאירוע הגדול הבא. עזרה בסיוע מישהו?







תגובות לכתבה
הוסף תגובה

*שם:

אימייל:

*רשום את הספרה שלוש:

*תוכן התגובה:


כל הזמנים הם GMT +3. השעה כרגע היא 01:00-24.